דיקטטורה זה לחלשים

בהפגנת הימין ביום ראשון עמדה קבוצה קטנה של אנשים שלבשו חולצות לבנות עם הכתובת "פרופסורים למען רפורמה משפטית".

גם אם נניח שהקבוצה האינטלקטואלית הקטנה הזאת טועה, והיא לא, עצם הנכונות של האנשים האלה לצאת בפומבי נגד רוב המרצים במוסדות להשכלה גבוהה, זה כשלעצמו מפגן של אומץ לב ראוי לציון.

כמעט כל האנשים בקבוצה הזאת מרצים פעילים במוסדות אקדמיים שונים. ומכיוון שכולם כבר יודעים שהסגל האקדמי ככלל מתעמר באנשי סגל, ובסטודנטים, שמזוהים עם הימין, מדובר באנשים שמשמיעים את קולם בידיעה שהם מסכנים את שמם הטוב, הקריירה המקצועית שלהם, וכמובן את פרנסתם. זאת הייתה סיבה אחת לקריאות "כל הכבוד לכם" שליוו את התהלוכה הקטנה של הפרופסורים למען רפורמה משפטית שהסתובבה בין המפגינים.

בספר הדיסטופי שלו 'כניעה', מישל וולבק מתאר מהפכה צרפתית חדשה, שאחריה המוסלמים בתמיכה של השמאל הצרפתי עולים לשלטון. אחריה אלה שרוצים להמשיך ללמד בסורבון, כל מה שהם צריכים לעשות זה ליישר קו עם הנשיא המוסלמי של צרפת, שבסך הכל רוצה להשכין את שלום האסלאם המבורך בארצם של שארל לואי דה מונטסקייה וז'אן ז'אק רוסו. מה רע.. הכל.. אם מבינים, כפי שמצופה מפרופסורים, שהתרגום המדויק למילה אסלאם הוא כניעה. אלה שנכנעים לאללה, המוסלמים, יוכלו לצפות לגרסה האסלאמית של שלום, שזכאים לו רק אלה שאמרו שוהאדה חמש פעמים. ממש קל.

והפרופסורים, האינטלקטואלים של צרפת, מקבלים על עצמם את הדין, מה לא עושים בשביל קצת שקט ופּרנוּסֶה ותאוות בשרים. מה שוולבק עושה בתחכום רב זה לתאר את מה שידוע כ'בגידת האינטלקטואלים', תופעה מוכרת שפוגעת גם בפרופסורים המוכשרים ביותר, שמוכנים לעשות כל דבר, גם לשעבד את כישרונם ומחקריהם, להצדקת האידאולוגיה השלטת, גם אם זו הפוכה מציווי "האמת והחופש" שהאקדמיה ככלל האמינה בו ופעלה על פיו.

לא חסרות דוגמאות לבגידה של אינטלקטואלים, הידועות יותר הן בגידת האינטלקטואלים הצרפתים בזמן משפט דרייפוס ובגידת האינטלקטואלים הגרמנים בזמן היטלר. ידועה פחות היא בגידתן של פרימטולוגיות מפורסמות, שהפכו דיסציפלינה מדעית לחוג ללימודי פמיניזם רדיקלי. זה מה שקרה לזוכה פרס נובל, אהרון צ'חנובר שלנו, שביחד עם עוד שני חתני פרס נובל מבריטניה ונורבגיה, דיווח אחרי ביקור בצפון קוריאה שבניגוד למה שמספרים לנו, צפון קוריאה זה בכלל סבבה. "נראה שהצפון קוריאנים צמאים לשלום" סיפר צ'חנובר. וכמו שאומרים אצלנו עכשיו אינטלקטואלים רבים נגד הרפורמה, גם צ'חנובר אמר שהצפון קוריאנים "חשים מאוימים", ולכן מנפנפים מול כל העולם ואשתו בפצצות האטום שלהם. אפשר להבין אותם, מסכנים, ממש כמו שאפשר להבין את מוכי התבהלה אצלנו, שבטוחים לגמרי שמחר בבוקר הם יתעוררו בדיקטטורה.

וזה לא צריך להפתיע, שהתופעה של בגידת אינטלקטואלים נפוצה כל כך דווקא בשמאל. לא צריך להפתיע כי כבר בשנת 1991, אחרי שביסס היטב את דבריו, אמר ז'אן-פרנסואה רוול בספרו 'הבריחה מהאמת', ש"מאז היעלמות הנאציזם הפכה מלאכת הרמייה האינטלקטואלית לנחלת השמאל במיוחד אחרי שסוציאליסטים אירופאים ומגוון של אמריקאים 'ליברלים' החליטו להעתיק שיטות קומוניסטיות לדרך שבה הם מנהלים דיון ציבורי". והאינטלקטואלים מהשמאל ששכללו את דרכי הרמייה שלהם לדרגה של אומנות, שמצליחה להוליך שולל אינספור של אנשים הגונים.

כל מי שרוצה לדעת יכול לדעת באילו דרכים ושיטות הצליחו מחוללי המהומות כאן להוליך שולל מחנה שלם, שמאמין באמת ובתמים בגרסה הישראלית של תַּסְכִּית הרדיו 'מלחמות העולמות' שהצליחה להטריף מיליונים. ולמרות שדיקטטורה תהיה כאן בדיוק כמו שהייתה פלישה מהמאדים, לבושתם רוב האינטלקטואלים מהשמאל נבהלו כהוגן מהקולות שבקעו ממכשירי הטלוויזיה והרדיו. ועכשיו הם מוכרחים להוכיח לכולם שעמוס עוז צדק, שהבגידה האינטלקטואלית שלהם היא בכלל אות של כבוד. וכבר אין להם ברירה אלא להתייצב מאחורי קו ההגנה האחרון שעוד נותר להם: לא יכול להיות שכולם טועים.

אבל את האמת, שרפורמה משפטית הכרחית כדי לשחרר אותנו מעריצותו של בית המשפט העליון, אי אפשר להסתיר לאורך זמן. בסוף, כדאי להזכיר, גם אותם מאה האינטלקטואלים שכתבו נגד איזו תאוריה מדעית מונפצת של אחד בשם אלברט איינשטיין נאלצו להודות שהאמת לא תלויה בדעתם של מאה אינטלקטואלים, וגם לא בדעתם של מיליון, שיכולים בקלות לצאת מדעתם בגלל כמה משוגעים שמתעקשים לומר את האמת.