דברים לא טובים קורים במשרד החינוך

ביום שני שעבר התכנסה ועדת החינוך, התרבות והספורט כדי לדון בדחיפות בבעיה של "ירידה חדה בממוצע ציוני התלמידים בישראל".

יובל גת מ'מרכז יכין' שהשתתף בדיון העלה את רשמיו מאותה פגישה, שאותם פרסם גדי טאוב בחשבון ה-X שלו.

גת אמר בין היתר ששר החינוך יואב קיש הקים "ועדה שתבחן את הכשלים בהכשרת אנשי הוראה בישראל. בראש הוועדה קיש ממנה את פרופ' ציפי ליבמן נשיאת סמינר הקיבוצים לשעבר ומי שאחראית לניוון ופוליטיזציה פרוגרסיבית של הכשרת פרחי ההוראה" כלומר, קיש נתן לחתול לשמור על השמנת. בוועדה עצמה הוא אמר אחרי שקיש עזב את הישיבה, שפרופ' ליבמן היא בין סוכני השינוי שמכניסים פדגוגיה ביקורתית אנטי ציונית למערכת החינוך.

פדגוגיה ביקורתית או קונסטרוקטיביזם ביקורתי זה פרוגרס על סטרואידים שדוחף 'צדק חינוכי' מהדלת הראשית של משרד החינוך. קונסטרוקטיביזם ביקורתי מגייס מורים לאקטיביזם פוליטי שמטרתו פירוק מוקדי הכוח הדכאניים של מדינות.

בהקשר של ישראל זה אומר בין היתר פירוק הנרטיב הציוני הקולוניאליסטי, הדכאני והגזעני שיאפשר את החלפתו בנרטיב, ילידי לכאורה, של הפלסטינים. קונסטרוקטיביזם ביקורתי מבקש להנחיל לתלמידים ולסטודנטים את מה שג'ו קינצ'לו מכנה "ידע כחול" שאצור בזכרונם העמים הילידיים המודכאים, ביניהם כאמור גם הפלסטינים שהידע הכחול שאצור בזכרונם הוא שלעם הפלסטיני קראו פעם יבוסים. היהודים אינם נחשבים ילידי הארץ, הדת שלהם אינה ילידית ולכן מדינת ישראל היא ישות קולוניאליסטית. לעומת זאת אסלאם היא דת ילידית, ולכן לגיטימית.

אותו קינצ'לו שניסח את התאוריה של הקונסטרוקטיביזם הביקורתי אומר במפורש שמטרת הפדגוגיה הביקורתית היא לשכנע את התלמידים והסטודנטים בכך "שבעלי הכוח הדומיננטי (הציונים במקרה של ישראל) ניסו לכפות הגמוניה (ציונית) על הפרט באמצעות מבנים נורמטיביים, חברתיים, תרבותיים, אפיסטמולוגיים ופדגוגיים". תפקידו של המורה לפיכך הוא לפרק את ההגמוניה הדכאנית וללמד את הדור הבא של התלמידים והסטודנטים איך מקימים מבני כוח אלטרנטיביים. בגץ למשל הוא מבנה כוח שפועל נגד ההגמוניה הציונית, ולכן פוסל את מיכאל בן ארי ומכשיר את עופר כסיף. מסמך רוח צה"ל שאחד ממנסחיו הוא אבי שגיא שרואה בניצחון צבאי פשע מוסרי, הוא עוד מבנה כוח אלטרנטיבי שמפרק את צבא ההגנה לישראל מבפנים.

קיש אמנם עזב את הישיבה לפני שהספיק לשמוע את גת, אבל הוא שמע אותו אחרי שגדי טאוב פרסם את דבריו. טאוב נתן לרשמיו של גת את הכותרת הלא נעימה "דברים לא טובים קורים במשרד החינוך".

על הביקורת הקשה שהוטחה בו השיב קיש לטאוב ולכל מבקריו שדבריו של גת הם "רצף של טעויות עובדתיות ומהותיות שמחייב להעמיד את הדברים על דיוקם". בתגובה שלו לקיש אומר גת, גם כן בדף של טאוב, ששר החינוך "מגן על מדיניות שנבנית על ידי מי שפועלים בניגוד לערכיו". לא בטוח שקיש פועל בניגוד לערכיו, או זה לפחות מה שאפשר להבין מהראיון שנתן לנעמה סלע במסגרת כתבת תחקיר מקיפה על מה שקורה בבתי הספר, שהכותרת שלה "המעבדה ליצור ילדים פרוגרסיבים" מדברת בעד עצמה ('מגזין 14', ספטמבר 2023).

יכול להיות שצריך להזכיר שאי אפשר להפריז בחשיבותו של שר החינוך. זה תפקיד חשוב יותר משר ביטחון ואולי אפילו מראש ממשלה, כי לו ניתנה הסמכות והאחריות לעצב את זהות הדור הבא של מדינת ישראל. פעם זה היה ברור לגמרי שזהותנו יהודית ציונית, אבל זה היה פעם. היום זה כבר ממש לא ככה.

מדבריו של קיש באותה כתבה אפשר להבין שהוא מאוד בעד שלושת ערכי היסוד של הפרוגרס/ווק, שהם שוויון מהותי, גיוון אתני ומגדרי והכללה של מדוכאים למיניהם במרחבי לימוד בטוחים. 'צדק חינוכי' בהקשר הזה אומר שמשרד החינוך אמור להשוות, להקצות את אותם משאבים לחינוך ציוני, דתי, חרדי, פלסטיני (בעגה הישראלית ערבי ישראלי), פרוגרסיבי וכו'.

השוויון הזה בלתי נמנע, חושב קיש אולי בצדק, כי המצב היום הוא שמערכת החינוך כבר "מורכבת מפסיפס עצום של בחירות שונות, של ציבורים שונים בנוגע לחינוך של הילדים", ולפסיפס העצום הזה נכנסו גם תפיסות חינוכיות פרוגרסיביות. לכן, "למראה הספקטרום הרחב, החלטתי לנקוט תפיסה ליברלית ומכילה. גבולות הגזרה שלה הם שמירה על שני עקרונות: עיקרון אחד הוא היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, והעיקרון השני הוא איסור פגיעה בכבוד חיילי צה"ל ונופליו", וזה קיש שצריך להסביר איך תפיסה ליברלית שמכילה את הפרוגרס שהוא מנסה להמעיט מהשפעתו עולה בקנה אחד עם מדינה יהודית ודמוקרטית, ובכלל עם כל הרעיון הזה של חינוך ממלכתי.

כאשר סלע שואלת את שר החינוך אם הוא מכיר מסמך שהוציא אגף שפ"י (שירות פסיכולוגי-ייעוצי), נושא שהתייחסו אליו גם גת וגם קיש, שאומר שילד יכול גם לעבור תהליך של שינוי מגדרי וגם להסתיר זאת מהוריו, קיש משיב ש"המסמך מצוי בבחינה". נראה שמה שמדאיג אותו זה לא שינוי מגדרי לילדים אלא "הנושא של הסתרה לא מקובל עליי ... אני חד-משמעית מתנגד להסתרה מההורים".

קיש גם מתייחס לבית הספר כאל קהילה כמעט אוטונומית: "יש לנו מערכת חינוך מצוינת" הוא אומר, "שבה כל מנהל מנסה לתת מענה לקהילה שלו". פירוקה של המדינה לקהילות ואוטונומיות זה חלק מהפרויקט הפוסט מודרני, והנשיא ריבלין דיבר על זה ברצינות גמורה כבר ב- 2015, ב'נאום השבטים' שלו, שבו הוא פרס את חזונו לפרק את ישראל לארבעה שבטים אוטונומיים. קיש משלים עם המציאות הזאת שבה מערכת החינוך כבר התפרקה לקהילות סמי-אוטונומיות.

את התגובה שלו לפרסומים של טאוב מסכם קיש בלהד"ם: "לא פרוגרס אלא ציונות, עשייה ואחריות", ומזה ומהראיון שנתן לנעמה סלע נראה שספק אם שר החינוך של מדינת ישראל מבין מה זה בכלל הפרוגרס הזה שכולם מדברים עליו. משילות, צריך להגיד, זאת גם היכולת לשלוט על משרד החינוך, שהרושם שמתקבל מדברי קיש הוא שהמצב כרגע הוא של איש הישר בעיניו יעשה.