ממשלת נתניהו השישית היא הממשלה הלאומית הראשונה שהצליחה לחוקק חוק, מוגבל נקודתי ומצומצם, שנועד להחזיר את עיקרון הפרדת הרשויות למערכת הפוליטית בישראל.
גם מי שלא מסכים מהותית ועניינית עם חקיקת חוק שכזה חייב להודות ביושר שלא מדובר בחוק שפוגע חלילה במשטר הדמוקרטי ומוביל אותנו לדיקטטורה. אין בין החוק הזה לקלישאות נוסח 'חורבן הבית' ולא כלום.
אפילו נשיא בית המשפט העליון, עד שהחליט לחזור בו מדבריו כנראה מסיבות פוליטיות, אהרון ברק, גם שר משפטים לשעבר, גדעון סער וגם יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, כולם מסכימים שצמצום עילת הסבירות לא רק שלא מסכן את אופי המשטר, אלא הוא כורח המציאות.
אבל מציאות לחוד והפחדות לחוד. בשמונת החודשים האחרונים הצליחו גורמים רבי כוח, עמוסי כסף, ומקושרים לעולם התקשורת והפרסום להריץ קמפיין אגרסיבי שעיקרו – הרפורמה המשפטית היא סכנה קיומית למדינת ישראל.
העובדות לא עניינו אותם. המציאות לא הפריעה להם, הם הצליחו לייצר ולמכור עולם מדומיין להמוני ישראלים טובים. עוצמת הפחד שהם זרעו בליבותיהם של אזרחי ישראל הדליקו את המחאה. כאמור, העובדות והאמת לא רלוונטיים עבור מובילי המחאה. רבים מהם הפגינו באותה עוצמה עם אותם מסרים שקריים לפני שנתיים ושלוש. גם אז הם דיברו על סכנה מיידית להמשך קיומה של מדינה. גם אז הם איימו שהם ילכו עד הסוף.
סיבות רבות הביאו לכך שהם כשלו כישלון חורץ לפני שנתיים ושלוש. אחת העיקריות שבהן היא העובדה שבאותה תקופה מדינת ישראל הייתה בעיצומה של סחרחורת בחירות, והם האמינו באמת ובתמים שמחנה השמאל ינצח בבחירות. אחרי ניצחונו המובהק של המחנה הלאומי בבחירות האחרונות שהתקיימו ב-1 בנובמבר 2022, הבינו כל מובילי המחאה שתקוותם לנצח בבחירות ולהביס את נתניהו כשלה.
ברגע שהבינו והפנימו שזאת המציאות הפוליטית הם התחילו בהכנות לקראת הקמפיין הנוכחי, הגדול, היקר והשקרי ביותר בתולדות המדינה. נדלג על הטירוף שמובילי המחאה קידמו בחודשים האחרונים, די אם נאמר שהיום הם הגיעו לתחתית של התחתית כשהם מעודדים ודוחפים לסרבנות שמשמעותה אחת – פגיעה בכוחו של צה"ל, שמשמעותו פגיעה בביטחון הלאומי של המדינה. כל גלגולי העיניים שתומכי ומעודדי הסרבנות מספרים לעצמם ולאחרים הם לוליינות מילולית ושקר מוחלט.
באווירה הזו הצליחה ממשלת ישראל, לאחר שכשלה כישלון מוחץ בהסברה ובפנייה לציבור הרחב כמו גם לגורמים מדיניים בעולם, לחוקק את החוק לצמצום עילת הסבירות. כל יתר הרפורמה המשפטית, לפחות כרגע, בהקפאה עמקה. עם העברת החוק, מובילי המחאה, שוב, בפעם המי יודע כמה, יצאו לרחובות והפעילו אלימות קשה וברוטאלית. דובר המשטרה אלי לוי סיפר שבמהומות שהובילי מובילי המחאה נהרסו תשתיות, נפגעו שוטרים והוטל מצור על כנסת ישראל.
אוי לבושה, אירועים שמזכירים יותר ויותר את אירועי הקפיטול בוושינגטון. לאורך כל התקופה הזו המחנה הלאומי עמד מנגד. פרט לשתי הפגנות גדולות, אחת בירושלים והשנייה השבוע בתל-אביב, המחנה הלאומי עמד מנגד. באיפוק, בממלכתיות, באחריות ובשיקול דעת. אנשי המחנה הלאומי נמנעו בכוונת מכוון מלצאת לרחובות. האיפוק של המחנה הלאומי התפרש בטעות על ידי מוביל המחאה כאילו כל העם תומך במחאות ובמהומות. לא מיניה ולא מקצתיה.
השאלה החשובה שאנחנו, אנשי המחנה הלאומי, צריכים לשאול את עצמנו כרגע היא אחת: מה עכשיו? החוק עבר, ומה אנחנו צריכים לעשות כעת? בניגוד למובילי המחאה שהפכו את המחאה למהומות אלימות ופרועות, הציבור הרחב סולד מאלימות. נמאס לו שפוגעים לו בשגרת חייו ומעל הכל הציבור התעייף מהטירלול ששלט במרחב הציבורי. דווקא היום, אחרי שהחוק חוקק, המחנה הלאומי חייב לחרוק שיניים ולהמשיך ולאמץ את הגישה הבוגרת והאחראית. כעת הדבר הנחוץ ביותר לאווירה הציבורית הוא שקט. דממה.
נמאס מהמאיימים, מהמשתוללים, ומחוסמי הכבישים. המחנה לאומי חייב לדרוש את אכיפת החוק בלי קריצות ובלי עצימת עין, ובמקביל על אנשי המחנה הלאומי פשוט לשתוק. שמונת החודשים הללו פגעו בחברה הישראלית. הפצעים הפתוחים חייבים עכשיו זמן כדי להגליד. רק שקט. שיקול דעת, אחריות וחזרה לשפיות תביא לתחילת תהליך ההגלדה.
נכון, מובילי המחאה האלימים רוצים בלגן. מבחינתם ככל שיהיה רע יותר כך להם יהיה טוב יותר. מדובר בכמה מאות אולי אלפים בודדים של אנשים שמוכנים לשרוף את המועדון על יושביו. הרפורמה, מערכת המשפט, החוק והדמוקרטיה לא באמת מעניינים אותם. הם רוצים להפיל את ממשלת הימין ואת ראש הממשלה נתניהו. עד שזה לא יקרה, הם ימשיכו במהומות שלהם, בהקצנה שלהם ובאיומים שלהם על כל העולם ואשתו. דווקא אל מול מיעוט קטן ופראי זה עלינו לנשוך שפתיים, להתאפק. ולא להיגרר לטירלול שלהם. עכשיו שקט בבקשה!
הכותב הוא הקונסול הכללי לשעבר בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר