יהודיות ולאומיות

פוגרום ה-7 באוקטובר – שמחת תורה - תפס את כולנו לא רק מופתעים, הוא בעיקר שינה לנו את כללי המשחק.

אם עד ה-7 באוקטובר הדיונים והוויכוחים בחברה הישראלית עסקו ונסבו סביב שאלות של איכות חיינו, הרי שהפוגרום אילץ אותנו לחזור ולעסוק בעצם חיינו וקיומנו.

אם עד שמחת תורה החברה הישראלית השתעשעה בתהליכים מדיניים ושלום עם שכננו הפלשתינים, בא הפוגרום והציב לנו מראה מול הפנים. החברה הפלשתינית כולה היא האויב. אין בה מתונים וקיצוניים. אין בה 'טובים' ורעים. כולם, עד האחרון שבהם, צהלו כששמעו את כמויות הנרצחים, ואת מספר החטופים שלנו.

חברה שצוהלת ושמחה על הפוגרום הגדול במיותר שעבר על העם היהודי מאז השואה איננה חברה שאופת שלום, אלא אויב מר. המחנה הלאומי האידיאולוגי טען תמיד, ובצדק, שהפלשתינים אינם פרטנר לכלום. לא לשלום, לא לדו-קיום קר ולא לשכנות טובה. הסברנו לכל מי שרק רצה לשמוע שברגע שהפלשתינים ירגישו שביכולתם לפגוע בנו, הם לא יהססו וינסו להוציא את תוכניתם השטנית לפועל. זאת האמת ואין בילתה.

אבל, וחשוב להדגיש את האבל. אסור לנו לחיות מפיהם של הפלשתינים. אין מקום שנתנהל רק על-פי הכוונות והרצונות של אויבנו. אחרי ה-7 באוקטובר המחנה הלאומי חייב לרענן ולאוורר את תפיסותיו המדיניות והביטחוניות. השיקולים שחיינו על-פיהם לא יכולים להמשיך ולהדריך אותנו יותר.

לכן, כל מנהיג, או אפילו מנהיג פוטנציאלי, של המחנה הלאומי חייב להציג את מרכולתו האידיאולוגית. יהיו כאלה שיציגו עמדות קיצוניות יותר, יהיו שיציגו עמדות מתונות יותר, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, נדרשים להבין שהשקפת עולמם הלאומית חייבת להישען על שני ערכים מרכזיים. יהודיות ולאומיות.

יהודיות, הכוונה לפן הדתי שמגדיר אותנו כעם. היהודיות היא הדבק שמחבר אותנו בין העבר הרחוק והווה. יהודיות, היא האמונה הבסיסית והתמימה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. לאומיות, הכוונה, שכעם אנחנו ריבוניים ועצמאיים ועומדים בזכות עצמנו. לאומיות משמעותה מדינה שמבוססת על רוב יהודי מוצק ושאופייה תואמים את הערכים של העם היהודי.

שני מאפיינים אלה הם הבסיס שעליו נשענים כל יתר הערכים החשובים שכולנו מכירים. עליהם ניתן לבנות את הערכים הדמוקרטיים שכה חשובים לנו. עליהם מונחים הערכים המערביים שאנחנו מעריכים ומוקירים. הבנה זו חשובה במיוחד למנהיגי המחנה הלאומי. הם אלה שמבדילים בינם לבין מנהיגי מחנה השמאל. כי הרי כולנו, ימין ושמאל, דוגלים בדמוקרטיה. כולנו, ימין ושמאל, מאמינים בערכים מערביים. הוויכוח הגדול שמלווה אותנו מזה שנות דור עוסק בשאלת הלאומיות והיהודיות.

מנהיג המחנה הלאומי שמבקש לקדם את האינטרסים של מדינת ישראל בביטחון, כלכלה, מדינאות ועוד לא יכול לפעול בתחומים אלה במנותק מערכי הבסיס של יהודיות ולאומיות. מנהיג לאומי, שניצב פני מנהיגי העולם חייב לשים אל מול עיניו את הערכים היהודיים והלאומיים שלנו ועל-פיהם לשקול את שיקוליו ולקבל את החלטותיו. מנהיג לאומי שעומד בראש המדינה בשעת מלחמה חייב לקבל החלטות שמבוססות בראש וראשונה על הערכים היהודיים והלאומיים שלנו.

יחד עם זה, אסור לנו לטעות ולחשוב שבעולם שבו אנו חיים ניתן להתעלם מיתר הערכים והאינטרסים שמרכיבים מדינה מפותחת. מי שחושב שדמוקרטיה, כלכלה, מדינאות או אפילו ביטחון הם מותרות, כדאי שייזכר בפוגרום של ה-7 באוקטובר. הביטחון הוא תנאי ראשוני לקיומה של מדינתנו. כלכלה חזקה היא הכרחית ליכולת ההתפתחות שלנו. מדינאות נחוצה להתמודדות שלנו עם אויבנו כמו-גם עם ידידותנו. לא רק שאין סתירה בין הערכים הללו, אלא כל מי שעסק בהנהגה יודע שערכים אלה משלמים אחד את השני.

אך כאמור, ייחודו של מנהיג לאומי הוא בהבנתו מהיכן הוא בא ולהיכן הוא הולך. בידיעתו שהגרעין הקיומי שלנו הוא יהדותנו ואומתנו. בשבועות האחרונים גורמים מתוך המחנה הלאומי מאבדים את האיזון הנכון בין הערכים השונים. ישנם קולות שמבטלים את כל הערכים ומעלים על נס רק את הערכים היהודיים והלאומיים שלנו. מולם נשמעים קולות שטוענים בדיוק את ההיפך. מבחינתם, הערכים היהודיים והלאומיים הם ערכים ישנים, מעט לא רלוונטיים, לעיתים אפילו מפריעים. פוגרום ה-7 באוקטובר טרף את כל הקלפים.

החושך הגדול שנפל עלינו מחייב אותנו לחשבון נפש הן ברמה האישית, הן כמחנה לאומי והן כמדינה. חובתנו לקחת את הימים הקשים הללו ולהפוך אותם להזדמנות לתיקון הקלקולים וניקוי האורוות. הנהגה איננה עוד מקצוע. בידי הנהגה הלאומית החיים והמוות של כולנו. אנחנו חייבים לדרוש ממנהיגנו לעמוד לגודל השעה. להתייצב אל מול האמת ולהבין שהנהגתם נשענת בראש וראשונה על הערכים היהודיים והלאומיים שלנו. במקביל, לדרישות שלנו ממנהיגנו כדאי ורצוי שכל אחת ואחד מאיתנו יפעל על פיהם בחייו הפרטיים. בנפשנו הדבר.

גלעד כץ שימש בעבר בתפקיד קונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה, בנימין נתניהו