חברת הכנסת לימור סון הר מלך מספרת בריאיון לערוץ 7 על תחושות קשות לאחר האירוע הקשה סמוך לבורקה, אך לדבריה "כל התחושות מתנקזות לכך שזה סך כל הסיפור שלנו כאן ביהודה ושומרון", כלשונה.
"מי שבכל מקום אחר היה מוגדר כגיבור ישראל שהגן על חיי אזרחים במדינת ישראל, היום מתייצב כאחרון הפושעים. הוא בחדר הניתוח כשמחוץ לחדר מחכים לו אנשי שב"כ ששומרים שחלילה אותו פצוע ראש במצב קשה יברח... הם מחכים שהוא יתאושש ויתעורר וזו מציאות הזויה שלא נולדה היום, אלא מחלחלים אותה כבר הרבה שנים. מייצרים כאן נרטיב שקרי שלא יודע להבחין בין אויב לאוהב, על מה אנחנו נאבקים, מהו עם ישראל ומה התפקיד ומה הייעוד שלו".
על דוברה לשעבר, אלישע ירד, שגם הוא בעצורים, אומרת סון הר מלך כי בעיניה הוא "אחד האנשים הכי ערכיים ויותר אידיאליסטיים ויותר גיבורים שאני מכירה. כבר ברור לכולם שהוא לא היה שותף בשום דרך לירי. הוא שגילה אחריות וכשאותו פצוע היה שכוב בשטח, כדי שלא יגיע האקדח לידי הערבים הוא זה שלקח אותו והעביר אותו לביתו של הפצוע".
"משהו בתפיסות הצבאיות והמדיניות התעוות כל כך. מישהו השריש תפיסות הזויות ומנותקות באופן מאוד מגמתי על ידי הרבה מוחות תכניות ותקשורת שהלכה והתעצמה, אבל אני לא מודאגת כי יש לנו משהו חזק יותר. אנחנו עם בריא עם דעה בריאה. יש לנו עם שפוי שמחובר להתיישבות ולארץ. לא יעזרו להם כל הניסיונות לייצר תפיסות הזויות שקונות את הנרטיב השקרי של הערבים שפעם אחר פעם פוגעים ומחבלים ומרצחים", אומרת הר מלך ומוסיפה: "זה לא יעזור להם. אנחנו פה ונמשיך להיות פה בנחלת אבותינו. ננצח במערכה הזו כי יש לנו משהו גדול יותר מהתקשורת ומהכסף. יש לנו אמת גדולה שמחוברת לדרך של העם המדהים שלנו, והדרך הזו תנצח".
סון הר מלך מציינת את מה שהיא מגדירה כניצול יום השבת, שבו אין אפשרות להגיב ולברר את הפרטים, על מנת להטיל אשמה, ואכן לאורך השבת כולה כלל לא היה ידוע שיש פצוע יהודי באופן קשה. כך גם היא מזכירה את הבחירה של דובר צה"ל להוציא הודעה בה הוא מסתמך על מקורות פלשתיניים מבלי למצוא לנכון להמתין לבירור של ממש.
"הפעם יש מי שמספר את הסיפור וחושף את העובדות, לא מוכן להמשיך וליישר קו עם הפקרת החיים שלנו. נמשיך להגן על חיינו. הרי אם הוא לא היה יורה היינו רואים תמונות אחרות של הרבה מאוד הרוגים יהודים. זה קורה סמוך בשטחי C סמוך למקום המגורים של הרועה, מכתרים אותם עד שהם נמצאים בסכנת חיים ממשית וקיומית. מי שלא היה באירוע כזה לא יוכל להבין את האימה הפחד וחוסר האונים כשמנסים לקרוא לכוחות הביטחון והזמן חולף. הם קראו סמוך לשבע והכוחות הגיעו סמוך לתשע, אפשר לנחש מה עבר עליהם בזמן הזה כשיורים עליהם ירי ישיר של זיקוקים, מיידים בהם אבנים וסלעים וסכנת חיים של ממש מסביב. תפקידנו לספר את הסיפור האמיתי, הסיפור של העם שלנו. אנחנו במאבק על הנרטיב והשאלה לאיזה צד אנחנו שייכים".