קובי אלירז
קובי אלירזצילום: בני גרינברג

מנהיגות בעיניי זה לא לברוח מסוגיות מורכבות והכרעות קשות. זה הפתיח איתו אני רוצה להתחיל לעסוק בסוגייה הבוערת של היום, פינוי מבנים ומאחזים ביהודה ושומרון.

במשך מספר שנים ותחת שלושה שרי ביטחון הייתי הממונה על ההתיישבות ביו"ש במשרד הביטחון. במשך התקופה הממושכת הזו פעלתי - כן, בקושי רב וגדול ועם אינספור מכשולים ומשוכות, ולבסוף הצלחתי, ברוב המקרים להעתיק מבנים המיועדים להריסה למקומות ברי הסדרה (בחלק מתקופת כהונתי יחד עם הרב אלי בן דהן שכיהן כסגן השר) ככה הצלחנו למנוע לא מעט מראות כמו שראינו הבוקר.

טרום זמני בתפקיד, ובכל פעם שהגיע סוגיית פינוי מאחז או מבנה זה או אחר, עמדת המדינה היתה לרוב מגומגמת, והתוצאה הישירה היתה שבג"ץ הכריע לפנות, בהיעדר תשובה מנומקת ועם בסיס איתן. או שהגיעו לפינוי בכח, ללא תיאום מראש וללא ניסיון להבנה על פינוי מוסכם או העתקה למקום אחר שניתן להסדרה. הבנתי שזו לקונה מרכזית בתחום, וכדי לשנות את כיוון הספינה צריך לפעול לשינוי המדיניות בנושא. לשמחתי, רוב השרים נתנו לי גב לעניין. ברור לי שלא הכל מושלם. אין 100% בנושא הזה, אבל צריך לעשות את המירב.

כך הצלחנו להסדיר את נגוהות, עדי-עד, מצפה-דני, היובל, חרשה, תפוח-מערב, מאחז 777, כרם-רעים, מצפה כרמים והר אפריים, ועוד חוות רבות וכן מבנים רבים במקומות שונים, כך הצלחנו בסוף לסיים את סאגת הישוב מגרון ואת הפיצויים והחלופות בעמיחי, בנתיב האבות ובתשעת הבתים בעפרה.

וכך גם לאחרונה באביתר, באורי-עד וברמת ארבל.

במשך שנים ארוכות אני מתריע, בדו"חות, ראיונות, מאמרים, נאומים, ועדות כנסת פגישות ובשיחות סגורות עם בכירי השרים והמדינאים באשר למלחמה הנדרשת בהשתלטות הפלסטינית על שטחי C.

מה שאמור להיות גבוה בסדרי העדיפויות, נדחק לשוליים, ולא בכדי. זו סוגיה מורכבת שאת פרטיה ופתרונותיה אי אפשר להעביר כלאחר יד. צריך לצלול לנושא, להבין מה היכולות המדיניות והביטחוניות, ולבצע. ולא רק מאחזים יהודים נמצאים בסבך המשפטי והמדיני. כך גם בסוגיית חאן אל אחמר, שם הטיפול בעיניי הוא רפיסות לשמה. סוגיה שלא מטופלת כראוי לא על ידי המועצה ולא על ידי הפוליטיקאים.

המאחזים צריכים לקום לאור האינטרס ההתיישבותי, וכמובן כמענה מול תכנית הרש"פ החד צדדית. נתון חשוב שצריך להכיר הוא שכשליש מכלל האדמות ביו"ש הן אדמות תפוסות ע"י בניה פלסטינית או חקלאות או רשומות בטאבו, כך שעל פי החוק הנוהג, וכל עוד לא החלנו ריבונות בשטח, הן במעמד פרטי. שם יהיה קשה ובלתי אפשרי להסדיר ולבנות.

מאידך, מאחזים שמוקמים על אדמות מדינה או על אדמות סקר (שעוד לא עברו תהליך הכרזה אבל עתידות להיות אדמות מדינה) - יהיה יותר פשוט להסדירם, והם יכולים להיות מענה לנושא בטווח הזמן הבינוני.

ואחרי כל זה צריך לומר בצורה פשוטה: חשוב להיות מתואמים עם הגורמים הרלוונטיים ולאור האינטרס ההתיישבותי כאמור. אין שום אפשרות שכל אחד יעשה ככל העולה על רוחו ובמטרה "לגנוב סוסים". ארץ ישראל נקנית בייסורים, גם בהתיישבות. זה לא אומר שלא צריך לפעול, ומי כמוני יודע איך צריך לפעול. אבל השכל וידיעת השטח והחוק חייבים להיות שם כל הזמן.

תראו, סוגיית המאחזים היא סבוכה ולכן אתם לא רואים פוליטיקאים ומנהיגי ציבור שקופצים להגיב עליה. והנה דוגמא טריה מהבוקר, לאחר הפינוי של גבעת "אעירה שחר" בבנימין פתאום ראשי המועצות נעלמו ונאלמו. מדוע? כיוון שהם יודעים שיש להם יותר מה להפסיד מלהרוויח בסוגיה הזו.

אני כמי שמכיר כל סעיף וסעיף, ויש לי ידע רחב בנושא, שפעלתי לשינוי המדיניות והצלחתי ברוך ה' להביא ללא מעט הצלחות להתיישבות - אינני בורח מהסוגיה. להפך.

בעיניי זו מנהיגות. לא לברוח מסוגיות קשות. לצלול אליהן, לטפל בהן. גם אם קשה.

הכותב הוא יועץ לענייני התיישבות לשעבר של שרי הביטחון וראש הממשלה