ברשותכם שיעור עובדות קצר: ב-20 השנים שאחרי ששת הימים קמו רוב יישובי גב ההר. היהודים שגרו בהם הסתובבו חופשי בקסבה של שכם, לקניות ואפילו מרפאות.
לא תאמינו אבל בהנחת אבן הפינה לישוב יצהר השתתפו נכבדי הכפרים באזור. לכולם היה ברור שישראל חזקה מאוד ופשוט לא שווה לחשוב להתעסק. המצב הזה לגמרי לגמרי יכל להימשך.
אלא שב-85 שחררו רבין ופרס לשטחי יו"ש כ-650 מחבלים בעסקת ג'יבריל ביניהם השייח יאסין שהקים מייד אח"כ את חמאס. נציגי ההתיישבות צעקו בכל במה שזה יוביל לטרור בגלל ההוכחה שאפשר לקפל את ישראל והזרקה לשטח של שדרת הנהגה רחבה תומכת טרור מובהקת. לאף אחד לא היה אכפת מהאזהרות והתחנונים.
ע"פ מי שהיה בהמשך ראש השב"כ יובל דיסקין (מתומכי הסרבנות היום) עסקת ג'יבריל היא שהובילה לפריצת האינתיפאדה הראשונה ב-87
גם אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה המשיכו תושבי האזור להסתובב במרכז שכם. אבל ככל שהאינתיפאדה התגברה והמענה של מדינת ישראל היה להכיל אותה הקיצונים בשכם הפכו יותר ויותר למיינסטרים ויהודים החלו להדיר את רגליהם לאט לאט מהמרכזים הצפופים בעיר.
עדיין נסעו ברחובותיה עם רכבים רגילים והמשיכו לשמור על קשר עם הסוחרים עד פרוץ "השלום" בהסכמי אוסלו. אז, לכל ילד בשכם נהיה ברור שהטרור יכול לנצח את מדינת ישראל החזקה.
צעקנו את זה אז. שעצם המו"מ בכלל עם ארגוני טרור הופך אותם למנהיגים בשטח. שהרשות הפלסטינית שרבין עזר להקים תחתור להשמדת מדינת ישראל כולה. אפילו הרמטכ"ל דאז אהוד ברק הזהיר שזה יוביל לטרור. לאף אחד לא היה אכפת מהצעקות והתחנונים. ההסכם קרה והוביל בדיוק בדיוק לתוצאות שהימין כל כך הזהיר.
כל ילד בשכם הבין שערפאת והשייח יאסין הם המנהיגים הראויים, טיפח תקוות לאומניות ולמד שהדרך לממש אותן היא רק הטרור. מאז, מיעטו היהודים יותר ויותר מלהיכנס לשכם עד שהכניסה למקום נאסרה בצו אלוף כדי לשמור על חיי היהודים.
החריג היחיד - קבר יוסף שנשאר ע"פ ההסכמים בידי ישראל ואליו היו נכנסים היהודים מידי יום בשאטלים קבועים.
בשנת 2000 יוצא לקמפ דיוויד ראש ממשלת ישראל דאז אהוד ברק ומבטיח לערפאת 97% משטחי יו"ש פלוס 3% משטחי ישראל הקטנה כדי שהאחרון יכיר רשמית במדינת ישראל.
המחבל ערפאת כמובן לא הסכים לקבל את המתנה כי התמורה "להכיר בישראל" ולא לקבל את הכותל המערבי הייתה גבוהה מידי עבורו והוא בהחלט האמין שעם עוד קצת טרור נוותר גם על זה.
גם אז הימין צרח בכל במה שזה מסוכן ודלק לטרור אבל בדיוק כמו בפעמים הקודמות לאף אחד לא היה אכפת ובדיוק מה שצעקנו קרה.
האינתיפאדה השניה התחילה בצעדה לכיבוש קבר יוסף בשכם והחלטה של ראש הממשלה ברק להפקיר במקום את לוחם מג"ב מדחת יוסוף ולאחר מכן להפקיר את כל מתחם הקבר. באותו יום נרצח גם אביה של רעייתי הרב הלל ליברמן הי"ד בדרכו לשכם.
האינתיפאדה גבתה מחיר דמים נורא של אלפי ישראלים ושוב שכם הייתה סגורה לגמרי עד ממשלת הימין ב-2010, ממשלת נתניהו דאז דאגה לשיפוץ הקבר ההרוס והסדירה באופן קבוע כניסות יהודים לקבר יוסף בשכם מתוך הבנה שזהו מסר ברור מול הטרור.
מאז ועד היום כולל בלילה האחרון גם בצה"ל מבינים שהכניסות לקבר יוסף תורמות לביטחון. הן מוציאות מהבית מחבלים שאם לא נפגוש אותם בתוך שכם היום ונטפל בהם נפגוש אותם בחוץ בעוד כמה ימים וזה כבר יהיה הרבה יותר גרוע. בחסות כל כניסה נאסף הרבה מאוד מודיעין על מחבלי העיר וכמובן גם המסר לארגוני הטרור והתזכורת לעוצמתו של צה"ל.
שומע בימים האחרונים את הקולות ואפילו בימין שמדברים על נטישת קבר יוסף שוב בשל סכנת חיים ומסרב להאמין. הימין מעולם לא האמין בבריחה מטרור מהסיבה הפשוטה שהדרך היחידה לרצות את הטרור היא לחסל את המדינה.
בטרור צריך להילחם ביד קשה בלי למצמץ. זה קשה וכואב ותמיד המחשבה כאילו אם רק נברח עוד ועוד יהיה לנו טוב ויעזבו אותנו בשקט מפתה אבל היא פשוט לא קשורה למציאות. אנחנו פה כדי להילחם וביד הכי קשה שיש. כשזה יקרה בלי שום מצמוצים יהיה אפשר בתהליך ארוך לחזור לימים שטרם פרוץ "השלום".
--
הכותב הוא חבר הכנסת צבי סוכות ממפלגת הציונות הדתית.