בעקבות פרשת החיילות הסוהרות מספרת עורכת הדין עדן זינו בראיון לערוץ 7 על תחושת המצוקה שמלווה רבות מהחיילות הסוהרות גם מול אסירים שאינם מחבלים. לטעמה מדובר בקצה קרחון שהולך ונחשף בתקופה האחרונה.
עו"ד זינו מדגישה בדבריה כי לחיילות הנשלחות להיות סוהרות אין יכולת בחירה והתנגדות והן נשלחות לא פעם בעל כורחן לתפקיד. "כופים עליהן את הגיוס לשב"ס. מוציאים אותן לקורס ולכאורה הן נפלטות מצה"ל", אומרת זינו ומציינת כי בעוד במערכת הצבאית קיימת מעטפת המאפשרת לחיילת מגננה מסוימת, בשב"ס הסוהרת מוצאת את עצמה מתמודדת כמעט לבדה עם מציאות שנכפתה עליה.
יצוין כי ישנן גם חיילות הבוחרות מרצון בתפקיד הסוהרת, וזאת מתוך רצון לפתוח בקריירה אזרחית עוד בתקופת הצבא, ועליהן זינו אינה מדברת, אלא על אותם שהדבר נכפה עליהן.
לדבריה התפקיד אליו נשלחות הבנות כולל אינטראקציה יומיומית ורציפה מול האסירים עצמם והדברים כוללים מגע רציף של העברת אסירים ממקום למקום, סיפרה של אסירים ופעילויות רבות נוספות המתבצעות סביב אורח חייהם היומיומי של האסירים.
עו"ד זינו מזכירה כי מדובר בבנות צעירות בגילאי 18-19 הנאלצות להתמודד ללא המעטפת שמעניק הפיקוד הצבאי לחיילות, ללא תנאי שירות וכללים מחייבים הנהוגים בתוככי הצבא. "בנות לא מרגישות לבוא במגע עם אסירים וחוששות, זה לא מתאים להן מנטאלית וכשהן מגיעות למשבר כלשהו אין להן עם מי לדבר כמו שיש בצבא, שבו יש מפקד ישיר מעל. כאן יש את המפקד הבכיר בלבד שלא תמיד יש לו את הזמן לטפל בכך".
לבנות אין אפשרות להודיע שאינן מוכנות לקבל על עצמן את התפקיד והאופציה היחידה היא לסרב פקודה ולהישפט, ובנות רבות אינן מעוניינות להגיע לסיטואציה של משפט וענישה בגין סירוב, בעיקר כאשר מדובר בחיילות בעלות פוטנציאל פיקודי ומבצעי גבוה.
עוד מספרת זינו על חיילות-סוהרות שפנו אליה ותיארו תחושה קשה של הטרדה לאורך תפקידן כסוהרות. מדובר בין השאר במילין שנשלחות לעברן מכיוון האסירים והן הטרדה לכל דבר ועניין. "הן חוששות להעלות את זה ולהתלונן כי לא יודעות איך הדברים יתקבלו".
בהקשר זה מזכירה זינו כי בעוד בצבא קיימת מגבלת השילוב הראוי בין חיילים לחיילות והעובר על הכללים והמגבלות יישפט וייענש, הרי ש"זה לא קיים כשהן בשב"ס, ולכן האסירים לא חוששים להתקרב בכוח ולבוא במגע. לסוהרות אין מעטפת להתלונן או לספר".
בניגוד לצבא, שם ישנה מש"קית ת"ש שניתן להגיע אליה בכל יום, לספר ולהתלונן, בשב"ס הדבר אינו קיים והאחראיות על קבלת תלונות מסוג זה מגיעות פעם בשבועיים לשיחות עם הסוהרים והסוהרות, מה שגם הוא מקשה על ההתמודדות היומיומית.
בהתייחס לפעילותה שלה להעברת חיילות משב"ס למסגרות אחרות, אומרת זינו כי להפתעתה גילתה ש"קיימת אוזן קשבת ויש מי בצבא שמבין", ובהתאם היא קוראת "לצוערות וצוערים וכל מי שנפגע ורוצה לשתף במה שחווה בתחושת השפלה, אפליה וכו', לפנות".
