במאמרו והצדיקו את הצדיק מעלה הרב עמיחי עליאש מספר טיעונים כנגד דבריו של הרב יעקב מדן. אנו נתיחס להלן לשניים מן הטיעונים שהעלה הרב עליאש.
נקדים ונאמר שכל דברינו להלן לא נועדו לשלול אותם טיעונים, אלא רק להראות שהם בנויים על הנחות שמבחינה אמונית ותורנית אינן הכרחיות, וממילא אין מקום להקשות מהן על מי שאינו מסכים עם אותן הנחות.
כטיעון ראשון מביא הרב עליאש את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, ולפיהם, ביחס לאדם אשר 'ידוע שהוא צדיק ומפורסם במעשה הטוב', אם רואים שעשה מעשה שנראה רע אבל אפשר 'בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה' לפרשו כמעשה טוב, אזי אסור לחשוד באותו אדם הידוע שהוא צדיק.
לא נתברר לי כיצד היא ההשלכה של דברי הרמב"ם לעניננו, שהרי כאן מדובר על מעשה שאפילו 'בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה' לא ניתן לפרשו כמעשה טוב.
ואמנם, אפשר שהרב עליאש סבור שיש לראות בדברי הרמב"ם מעין 'מקרה פרטי' של עיקרון כללי, ולפיו ביחס לאדם אשר 'ידוע שהוא צדיק ומפורסם במעשה הטוב' מותר לחושדו רק בוודאות מוחלטת, ולא בפחות מכך. ומכיון שהרב מדן עצמו הבהיר שמבחינתו אין כאן אלא ספק, אזי נמצא שלפי אותו עיקרון כללי אסור לו לרב מדן לחושדו.
אפשר שלכך נתכוין הרב עליאש, אבל אם כן, הרי שסברתו לראות בדברי הרמב"ם 'מקרה פרטי' של אותו עיקרון כללי אינה הכרחית. כך למשל אנו מוצאים בספר חפץ חיים כלל י' סעיף ז' את ההלכה לפיה אם אדם שומע את גנות ראובן מ'אדם כשר', אזי מותר לו להניח שהדובר אינו משקר, אבל עדיין אסור לו להחליט בינו לבין עצמו שהגנות שנאמרה משקפת את האמת באופן מדויק, כי אפשר שאותו 'אדם כשר' לא דייק לגמרי בדבריו. ובנוסף, מוטל על האדם השומע לחקור אם הגנות היא אמת.
מעתה, אם פלוני מכיר את נחמה תאנה ויודע שהיא בגדר 'אדם כשר', אזי מותר לו להניח שהיא אינה משקרת, אלא שאסור לו להחליט, אפילו בינו לבין עצמו, שהגנות שנחמה אומרת משקפת את האמת באופן מדויק. והרי זה בדיוק מה שהרב מדן אמר, שמבחינתו הדברים עדיין בגדר ספק.
ואמנם, יכול הרב עליאש לומר שההלכה הזו בספר חפץ חיים אינה תקפה ביחס לאדם אשר 'ידוע שהוא צדיק ומפורסם במעשה הטוב'. ברם, אם אכן יאמר כך הרב עליאש, הרי שמדובר בפרשנות שלו, והיא אינה הכרחית, שהרי הפרשנות הזו אינה כתובה בספר חפץ חיים.
הטיעון שני שטוען הרב עליאש הוא, כי לדברי האומר 'שגם באנשים הטובים ביותר עלולים להימצא חלקים אפלים' מתבקשת המסקנה שאין צדיקים בעולם.
הטיעון הזה מיוסד על ההנחה שהמונח 'צדיק' מורה על אדם שאין לו יצר הרע, ולכן לא ניתן לחשוד בו שעבר עבירה. ברם, ההנחה הזו אינה הכרחית, שהרי בספרות התורנית מובאים ביחס לחלק מהצדיקים סיפורים שניתן לפרש כי עולה מהם שלאותם צדיקים יקרים ואהובים היה יצר הרע. ויותר מכך, בחלק מאותם סיפורים אפילו כתוב במפורש כי היצר הרע אכן הכשיל אותם צדיקים בעשיית מעשה רע.
ניתן אפוא לפרש שגדולתם וצידקותם של אותם צדיקים היתה או בכיבוש היצר ובהימנעות מעבירה, או, אם אכן היצר הרע הכשילם בעבירה, אזי גדולתם היתה ביכולתם לשוב בתשובה. כמובן, בכתיבה הנוכחית לא באנו לפרט אותם סיפורים, ולא באנו לשלול פירושים אחרים לאותם סיפורים, אלא לומר שניתן לפרשם באופן שיעלה מהם כי לאותם צדיקים היה יצר רע.
לא נוכל שלא לסיים בהערה על דברי הרב עליאש, הכותב כך: 'לא ברור מה המטרה בפרסום המכתב בעיתוי זה... שמא יש כאן נסיון ליצור אוירה ציבורית שתשפיע על החלטת הפרקליטות'
בדבריו אלה מייחס הרב עליאש לרב מדן כוונה שאינה טובה. אבל הרב עליאש עצמו הזכיר את המשנה 'הוי דן את כל האדם לכף זכות'. ויכול היה הרב עליאש להאמין לרב מדן שכוונתו, כפי שכתובה במפורש במכתבו, היתה לתת הד לצעקת הנערה ובכך ליצור אוירה ציבורית שתתן גב ותמיכה למתלוננים, שהרי הרב עליאש בוודאי מודע לשבר הנפשי של הנפגעים, ועקב כך לקושי שלהם בחשיפת הפגיעה, ובוודאי מודע לכך שתמיכה ציבורית עשויה לסייע להם בחשיפת הפגיעה. ולא נתברר לי מדוע לא דן הרב עליאש את הרב מדן לכף זכות, ומדוע חשד בו בכוונה ליצור אוירה ציבורית שתשפיע על החלטת הפרקליטות.