
מדינת ישראל מתקרבת עתה לאוכלוסייה של עשרה מיליון תושבים כששבעה מהם יהודים, ועומדת לחתום הסכם שלום נוסף הפעם עם אחד הגדולים שבאויביה – המשטר המוסלמי-סוני הקיצוני של ערב הסעודית, ועל מצבה הכלכלי, בעיקר יחסית לימים ההם, אין מה לדבר.
אולם לפני חמישים שנה, ובוודאי בתום המלחמה שעלתה לנו בדמים כה מרובים, התחושה הייתה קשה, בעיקר למי שבמו ידיו טיפל, בתוקף תפקידו כרב אוגדת הגולן, בעשרות-עשרות חללים, ורק עתה בתום הקרבות הגיע לביתו בירושלים לחופשה קצרה של 24 שעות ברוטו.
אותו אחד, הרב יהושע בן מאיר, לא יכול היה להיכנס לביתו אותו לא פקד כבר למעלה מחודש, בלי להשיח קודם את לבו ולשמוע את דבריו של מורו ורבו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל.
לכן כאשר הגיע לירושלים בשעות הקטנות של הלילה בסוף חודש תשרי תשל"ד, פנה מיד לבית הצנוע ברחוב עובדיה בשכונת גאולה בירושלים, ובלי להסס דפק על הדלת פעם ועוד פעם, עד שהרב צבי יהודה זצ"ל, שכבר היה אז עמוק בעשור התשיעי לחייו, התעורר משנתו, הציץ בעינית, פתח את הדלת ברוחב סדק, ושאל: 'המסמך, הבאת את המסמך?'. הרב בן מאיר לא הבין. הוא חשב שהרצי"ה לא מזהה אותו עקב מראהו המרושל אחרי שבועות טרופים אלו ועקב השעה המאוחרת, וכנראה שהרב מחכה למסמך כלשהו מהצבא וחושב שהוא השליח להביאו.
לכן אמר שוב: 'הרב, אני יהושע בן מאיר'. 'כן, כן', השיב הרב, 'יש לך איתך את המסמך?'. רק אז הוא פתח את הדלת, לקח את הרב בן מאיר והושיב אותו לידו בראש השולחן בחדר הלימוד הריק, ושוב שאל, כשהוא מחזיק בידו: 'איפה המסמך? לא הבאת את הניירות?'.
הרב בן מאיר כבר לא היה מסוגל להתאפק, ושאל: 'הרב, אני יהושע בן מאיר, על איזה מסמך הרב מדבר?' ואז השיב לו הרצי"ה זצ"ל, בגאונות חינוכית שאין דומה לה: 'הרי יש לך הסכם עם הקב"ה איך תבוא הגאולה, ולדעתך הקב"ה שינה ממה שכתוב בהסכם, אז תראה לי את ההסכם ונראה מה כתוב בו, ואז נחליט'... רק אז קלט הרב בן מאיר את ה'תרגיל' שעשה לו רבו הרב צבי יהודה, והוא פרץ בבכי ששיחרר אותו מהכאב והמתח שהיה נתון בהם בשבועות האחרונים אחרי החוויות המזעזעות שעבר.
כשנרגע ישב איתו הרב צבי יהודה עוד שעה ארוכה, העמיק עמו בדברי נחמה וגאולה, פתח ספרים, שוחח והרגיע. רק עם אור ראשון פנה הרב בן מאיר סוף סוף לביתו...
זהו אחד מהסיפורים במאמר הגדול 'זיכרונות ובירורי הלכה סביב מלחמת יום הכיפורים' מאת הרב בן מאיר בגיליון החדש והמורחב של כתב העת 'המעין' (גיל' 247, תשרי תשפ"ד). נוסף לכמנין מאמרים 'קונבנציונליים' חשובים ואיכותיים כשלעצמם, צורף לגיליון מדור מיוחד במלאת חמישים שנה למלחמה ההיא, ובו גם מאמר גדול של הרב ד"ר (סא"ל מיל.) מרדכי הלפרין שהיה אז רב אוגדת מילואים בדרום והקים בתום הקרבות את 'ישיבת גושן' הזכורה לטוב, ושל אל"מ (מיל.) שמעון פרצ'יק שמפרט את תורת זיהוי החללים בצה"ל ואת השינויים שנעשו בה בעקבות הטכנולוגיה החדשה.
330 העמודים בגיליון החדש של 'המעין' מלאים תוכן, שילוב של תורה וחכמה והיסטוריה ורגש, כולל מסה נוגעת ללב מאת ראש הישיבה והסופר חיים סבתו: 'חבורתא קדישתא – בני ישיבות ההסדר במלחמת יום הכיפורים', שמסתיימת בשיר קצר: 'עטופי טלית, נוטלי לולב, ניטלו מסוכתם. נפרצו המחיצות, נתערבב הסכך, בצל שמים חסותם'...
הגיליון ניתן לצפייה חופשית באתר של 'מכון שלמה אומן'