יום טוב של סוכות בשבת

שאלה אותי אישה אחת, האם לא ניתן היה לסדר את החגים בצורה יותר מאוזנת? מדוע ישנו רצף של חגים: ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות?

את ראש השנה ויום הכיפורים קל יותר להסביר, שהרי מדובר על תהליך אחד, הפותח ביום המלכת ה' שהוא גם יום דין, עשרה ימים של תשובה ויום הכיפורים שהוא יום של תענית, התעלות וסליחה. אולם, מדוע סוכות רצוף לימים אלו?

בראש השנה וביום הכיפורים האדם אמור להתנתק מצרכי הגוף ולהתמקד בנפש. דבר זה בא לידי ביטוי חריף ביום הכיפורים, שבו אין נותנים שום טיפול לגוף (כדברי הרמב"ם [שביתת עשור, פ"א ה"ד] שמצווה לשבות מאכילה ושתייה וכו'). בכל השנה הנפש מעלה אותנו למעלה, והגוף מנסה להורידנו למטה. בימים אלו אנו משביתים את הגוף ומטפלים בנפש. דבר זה אמור להביא את הנפש לשיא רוחני.

אולם, האדם אינו אמור להישאר ברמה זו בלבד. רק למלאכים אין גוף. לנו יש גוף, והמבחן האמיתי הוא בשילוב של הרוח בגוף - זוהי מטרת חג הסוכות. חג הסוכות הוא חג שכולו גשמי: מקיימים מצווה באכילה בסוכה, בשינה בסוכה וכו'. זהו חג שבו יש כפילות של שמחה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים ט"ז, יד-טו), שבאה לידי ביטוי בסממנים גשמיים: בבשר וביין, בבגדים נאים לאישה ועוד. בכל החגים מקריבים שבעה כבשים, ואילו בחג הסוכות מקריבים 14 כבשים. חג הסוכות שייך גם למערכת הימים הנוראים וגם למערכת השנה כולה.

חג הסוכות יוצר חיבור מיוחד של הימים הנוראים לשנה כולה. מהותו של חג הסוכות היא לבחון האם אנו מצליחים להכניס את העושר הרוחני שהשגנו בימים הנוראים אל תוך חיי היום יום, אל תוך החיים הגשמיים.

יום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת

המשנה (מא.) אומרת: בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש.

לדברי המשנה, מן התורה נוהגת מצוַות נטילת לולב בבית המקדש בכל שבעת ימי החג, אולם במדינה, כלומר בכל המקומות שהם מחוץ לבית המקדש, נוהגת המצווה ביום הראשון של החג בלבד.

אמנם, המשנה ממשיכה וקובעת, שלאחר החורבן תיקן רבן יוחנן בן זכאי, שיש ליטול לולב בכל שבעת הימים גם במדינה, זכר למקדש. אנו נוטלים אפוא את ארבעת המינים בכל ימי החג, אולם ביום הראשון של החג זוהי מצווה מן התורה, ואילו בשאר ימי החג המצווה היא רק מדרבנן.

מדברי הגמרא בכמה מקומות (כט:; לו: ועוד) עולה, שגם מבחינת דיני ארבעת המינים יש הבדל בין היום הראשון לשאר הימים – כמה מן הפסולים הנוגעים למינים השונים נוהגים רק ביום הראשון, ולא בשאר ימי החג.

דינים הנוגעים להגדרה הבסיסית של המינים השונים ודאי חלים בכל שבעת הימים. כך למשל אתרוג מורכב פסול בכל הימים. אולם, ישנם דברים אחרים שמקלים בהם בשאר הימים: ראשית, ביום הראשון ארבעת המינים צריכים להיות שלנו, ולא שאולים (אלא אם כן הם ניתנו במתנה על מנת להחזיר). אולם, בשאר הימים הם יכולים להיות שאולים. שנית, ביום הראשון חסר (שיש בו חור וכדומה) – פסול. בשאר הימים – כשר. נחלקו לגבי דברים אחרים, כגון אם נפל הפיטם או אם יש חזזית (מעין כתם) על האתרוג, ובמקרים רבים מכשירים.

השנה, יום טוב ראשון של סוכות חל בשבת. לכן, לא נוטלים ארבעת המינים ביום טוב ראשון, אלא רק בשאר הימים. לכן, נטילת ארבעת המינים השנה היא מדרבנן, ולכן ניתן להקל יותר בכמה דברים ביחס לארבעת המינים השנה (כמו תיומת שנחלקה בלולב "עביד כהימנק").

סיפור מרטיט מגטו קובנא

ביום טוב ראשון של סוכות שיחול השנה בשבת לא ניטול ארבעת המינים. זו הזדמנות מיוחדת לזכור ולספר על כך שהיו יהודים בתקופת השואה שנטלו ארבעת המינים בשמחה, כאשר רבי אברהם מקובנה זצוק"ל בירך על מעשיהם. הסיפור מובא בשו"ת ממעמקים (ד', ה) שכתב הרב אפרים אשרי זצ"ל. הרב אשרי ניצל מהמוות. זכיתי להיפגש עמו בשנותיו האחרונות, ולשמעו מפיו על הקשיים הרבים בקיום חיים יהודיים באותה תקופה נוראית.

חג הסוכות התקרב ולתושבי הגטו לא היו ארבעת המינים. אנשי הגטו הצטערו מאוד והיו ב"יגון, כאב וצער, על שאין באפשרותם לקיים את המצווה הגדולה של נטילת לולב", והיו בחרדה גדולה כי "מי יודע אם יוכלו אי פעם עוד לקיים את המצווה הזאת".

לפתע, הגיעה בשורה מעודדת: הגיע יהודי לגטו עם ארבעת המינים. יהודי זה היה מומחה שנשלח מוילנה לקובנה לסייע בבית המלאכה. אולם, לפתע התברר שבמוצאי חג ראשון, צריך המומחה לחזור לוילנה. היהודים בגטו נהיו עצובים בצער גדול – האם הפסידו את המצווה? הרי היום הראשון חל בשבת, וממילא לא נוטלים בו ארבעת המינים, ואם המומחה נוסע במוצאי היום הראשון, הרי שלא יוכלו ליטול ארבעת המינים בסוכות.

אולם, לפתע עלתה השאלה: האם יש להם היתר ליטול ארבעת המינים ביום טוב הראשון של חג, שהוא שבת!

הגמרא בסוכה מב: אומרת, שלמרות שמהתורה צריך ליטול ארבעת המינים ביו"ט ראשון גם כשחל בשבת, גזרו חז"ל שלא ליטול, שמא האדם יטלטל את ארבעת המינים ארבע אמות ברשות הרבים: "אמר רבה: גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד".

הרב אשרי, היה רב צעיר בגטו. האנשים פנו אליו. הרב אשרי התבלט. לבסוף החליט שלא להורות להם דבר בעניין זה: "ואף על פי כן לא רציתי להורות בזה לא איסור ולא היתר, ומכיוון שלא הוריתי להם לאיסור, הבינו מעצמם שכל הנוטל אינו מפסיד...". והוא מספר שרבים בגיטו עשו כך, ונטלו לולב בברכה, וברכו שהחיינו באותו יום.

הוא מוסיף, שר' פייבל זיסמאן הי"ד, אמר שהוא יקיים את המצווה מבלי לשאול שאלות. הוא אמר "מוכן אני לקבל גיהנום על קיומה של מצווה זו, כי כל ימי פיזרתי הון רב בכדי לקנות אתרוג מהודר, ועכשיו אולי לפני מותי בטוח אני שקיומה של מצוה זו, זכות תעמוד לי ליום הדין".

בגיטו קובנא היה אז גדול הדור: רבי אברהם מקובנא (שו"ת דבר אברהם). הוא היה חולה, ואי אפשר היה לשאול אותו בשעת מעשה. אולם, במהלך החג הרגיש טוב יותר, והרב אשרי שאל אותו. תגובתו היתה "בכגון דא לא גזרו חכמים את גזירתם". חז"ל לא דיברו על הגטו. חז"ל לא דיברו אל מציאות שבה אנשים כלואים, וחוששים בכל יום ממותם.

מיהו בן חורין? האם הגרמנים יימח שמם, המסתובבים כבעלי כוח ועוצמה, אך מתנהגים כחיות אדם, או אותם יהודים שנמצאים בשעבוד נורא, רצח ורדיפות, אולם, מצליחים להיות ברוחם בני חורין? שרוחם מחפשת אלוקים ומחפשת מוסר, אפילו תחת שיעבוד נורא שכזה!

הרב רימון הוא ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, יו"ר סולמות ורבה של גוש עציון