ראובן קמפניינו נולד באיטליה לאביו שאול שנרצח בשואה ולאמו ששרדה יחד איתו כשהוחבאו אצל חסידי אומות עולם.
אחרי שהגיע לארץ והקים משפחה, התגייס לצה"ל ושוחרר ממנו בדרגת סא"ל הוא חזר לארץ הולדתו לשליחות מטעם בני עקיבא ופעל בקהילות היהודיות, שם כחלק מעבודתו הבין כי ישנם ספרי תורה רבים מתקופת המלחמה שנמצאים במרתפים, וכדי שלא יישארו שם החליט ללמוד מסופר סתם כיצד משקמים ספרי תורה.
הוא עשה עסקה עם הקהילות ובתי הכנסת: הוא ישקם את הספרים וישלח אותם לקהילות בישראל שם ישתמשו בספרים - חוץ מספר תורה אחד בכל קהילה שיישאר במקום.
כשהגיע לקהילה היהודית באלכסנדריה, שם שימש סביו כרב הקהילה, ביקש ראובן להקדיש ספר תורה לע"נ סביו ואביו שנרצחו בשואה. הספר שקיבל מהקהילה, לפי הערכות היה בן מעל 400 שנים נמצא עד היום אצל קמפניינו.
הספר מוחזק דרך קבע בביתו של ראובן בירושלים הוא מושאל לכל מיני אירועים, אך הסיפור המרגש של הספר תורה הוא שכל נכדיו של ראובן, בכל מקום בארץ כשהם חוגגים בר מצווה - קוראים בספר התורה העתיק עם המורשת המפוארת של יהדות איטליה ששוקם לעילוי נשמת ראשי משפחתם שלא זכו להגיע לארץ ולראות את הדורות הבאים גדלים ומגדלים את משפחתם בארץ ישראל.
אחד הנכדים האחרונים של שקרא בספר התורה נקרא עמוס שאול, על שם אביו של ראובן, שאול ז"ל.
עמוס שאול נולד באייר תש"ע מאה שנים בדיוק אחרי סביו רבו, שאול שנרצח ע"י הנאצים וכך זכה ראובן לסגור מעגל קטן בהנצחת אביו מיהדות איטליה.
ראובן קמפניינו שיתף ואמר: "כשליח בני עקיבא באיטליה הפעילות היא במתח מתמיד בין הרצון לחנך לעליה לארץ לבין הפעילות בתוך הקהילה המקומית. בעיסוק במסגרת השליחות בהעלאת ספרי תורה לא היתה הדילמה. מקומם של הספרים, כמו של היהודים כולם, צריך שיהיה בארץ ישראל. שתי מצוות חביבות עלי ביותר: מצוות ישוב ארץ ישראל ומצוות כתיבת ספר תורה".
"זכיתי לקיים את שתיהן ביחד במפעל המיוחד של החזרת ספרי התורה מהגלות לארץ, לקיים מה שנאמר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל", הוסיף.
ראש העיר ירושלים משה ליאון שמע על הסיפור והתרגש: "ספרי התורה המרגשים שנמצאים בירושלים הם חלק מהאופי המיוחד של העיר שלנו, הספר של ראובן מביא איתו מסורת עתיקה ומרגשת וזכות גדולה עבורנו בירושלים שיש לנו ספר תורה כזה, מאחל לכולם חג שמח שישו ושמחו בשמחת תורה".