מפקד יחידת הקומנדו של חיל האוויר שלדג, סגן אלוף ב', הבטיח ללוחמיו שפועלים מהשעות הראשונות של המלחמה כי ישראל תנצח את המערכה על אף הקשיים הגדולים.
סא"ל ב' התעורר בשבת בבוקר בביתו באחד המושבים בצפון והבין מהר את גודל האירוע. "יצאתי מיד דרומה, ובדרך העליתי על הקו את כל המפקדים ביחידה ואמרתי להם - תביאו את כולם, יש מלחמה. כולם הוקפצו, מהלוחמים הצעירים שבפלגת ההכשרה ועד אחרוני המילואימניקים", הוא אמר.
סא"ל ב' הבין הזניק מסוקים שיעבירו את הצוותים למוקדי הקרבות. "הצוות הראשון עם 12 הלוחמים נחת עם מסוק הינשוף בקיבוץ בארי והחל להילחם על הקיבוץ. כבר בכניסה לקיבוץ הצוות ספג אש כבדה ממנה נהרג לוחם ונפצע נוסף. הצוות נערך מחדש להסתערות ונלחם בקיבוץ במשך חמש שעות ברציפות, ממש עד לכדורים האחרונים שנשארו במחסניות".
סא"ל ב' עשה בינתיים את דרכו למפקדת אוגדת עזה במחנה רעים, "פגשתי את קצין הגששים האוגדתי בתוך הבסיס והוא אמר לי שכל הלוחמים בחוץ, יצאו להילחם על היישובים והראה לי היכן מרוכזים המחבלים. התחלנו הסתערות אבל חצי מהכוח שלי נפגע - 5 לוחמים - אחד מהם באורח קשה, אבל הצלחנו לחלץ אותו עם מסוק לבית החולים. עוד פלגה מסיירת מטכ"ל הגיעה לעזור לנו בטיהור הבסיס ממחבלים וגם מסוקי קרב תקפו עם טילים בתוכו כדי לסייע לנו. הסגן שלי הרג מחבלים בדרכו לבסיס במארב שהם הכינו לנו בציר. ב-18:30 הודעתי למפקד האוגדה תא"ל אבי רוזנפלד שסיימנו לטהר את הבסיס ממחבלים".
"סיפרתי את הסיפור מהחוויה האישית שלי בלחימה כמפקד שלד"ג. האירוע פה הוא יותר רחב כמובן, אני לא צריך להסביר לכם את זה. הכוחות פה, פגשתי את כולם והייתי כמעט בכל המקומות ב-48 השעות האחרונות. הם לא לא היו פה כי הם הלכו לישון. הם יצאו להילחם ביישובים, מי שלא יצא להילחם ביישובים זה כי פשוט הותקפו המוצבים. ראיתי את המפקדים פה בצידי הדרכים, הם פשוט רצו לכוחות ורצו ליישובים, בגלל זה כמות הנפגעים הגבוהה של המפקדים".
"אני אתן לכם דוגמה: איש המילואים ששלחתי לאוגדת עזה, נסע לאורים, למפקדת האוגדה החליפית שהוקמה שם. בדרך מתקשר אליו קצין האג"ם של האוגדה ואומר לו שגם באורים יש מחבלים וצריך שהוא יטהר את המחנה. איש המילואים שלי מגיע מהבית עם אקדח ונתקל בדרך באירוע, הוא הורג מחבל אחד שם, יש שם שוטר פצוע, הוא לוקח ממנו את הרובה, הוא פשוט תופס מחלקה מקורס מ"כים, אומר להם לעלות על אוטובוס ומטהר את המחנה באורים ומוציא את החיילות המפקדה שם שהיו נעולות בחדרים. רק אז הוא חובר לקצין אג"ם של האוגדה. במקביל למה שאנחנו עושים, אנחנו הגענו מהר כי אנחנו מחוברים למסוקים, הגענו מהר ולא חסמו לנו את הכבישים, כל הכבישים היו חסומים. פשוט דילגנו על כל החסימות והגענו עם המסוקים כל הזמן. אבל הכוחות בדרכים כל הזמן, סיירת מטכ"ל שחברה בצהריים, חטיבות הקומנדו, חטיבות החי"ר, גדוד 890 עזר לסמג"ד שלי לחלץ את הגופה של הלוחם, נלחמו בגבורה. הם היו פה כולם, היו, חתרו למגע ונלחמו".
"הקשה והמורכב עוד לפנינו, אנחנו הולכים לנצח. יש לנו נפגעים ואנחנו לא מסתכלים אחורה, זה לא משנה כרגע. אנחנו מסתכלים על המשימה הבאה, על האזרח הבא שמצילים ועל המחבל הבא שהורגים. את הנעשה אין להשיב", אמר.
"אנחנו חוטפים כי אנחנו הולכים קדימה ואין מה לעשות, בשביל זה אנחנו כאן. הלכנו קדימה, חטפנו חזק, אנחנו וכל הצבא שפה. ולא מסתכלים אחורה, מסתכלים קדימה ואנחנו הולכים לנצח, אין לי ספק על זה בכלל. אני רואה פה את הברק בעיניים של האנשים.
צה"ל פה נלחם בלי הפסקה עם ברק בעיניים עם הבנה שמגנים פה על האזרחים ולפני הכל. נכנסים פה להיתקלויות מבלי להסס. אני רואה את האנשים, לא מעניין אותם שום דבר, רצים לחלץ את האזרחים, רצים להרוג את המחבלים. צה"ל עם ברק בעיניים ובכלל לא משנה מה היה. ואל תיכנסו לטקטיקה אם הלכנו ימינה או שמאלה. הקרבות הם קדימה, כל הזמן".
"אני מבקש מכם, בשביל המדינה ובשביל הלוחמים - תהיו הוגנים, הביקורת המוצדקת שימו אותה על מי שצריך, לא עכשיו עם צה"ל הלך ימינה או הלך שמאלה".