בראיון לערוץ 7 משחזר ראש ישיבת ההסדר בשדרות, הרב דוד פנדל, את רגעיה הראשונים של המלחמה בבוקר יום השבת, חג שמחת תורה, כפי שנחווה האירוע בישיבה שבראשותו.

את דבריו פותח הרב פנדל בתחושותיו הקשות לנוכח הטרגדיה הקשה שחברו חברים בקיבוצים הסמוכים, בארי, נתיב העשרה וישובים אחרים. "נורא ואיום. חשבנו שנגמרו הימים האלה ואנחנו נחושים שבאמת יגמרו הימים האלה, שנדע להיות מושים, גם באמונה ובביטחון", אומר הרב.

בבוקר שמחת תורה, מספר הרב פנדל, באמצע תפילת ותיקין נשמע אזעקת צבע אדום והתחושה הראשונית הייתה שמדובר בעוד אירוע אחד מיני רבים אליו רגילים התושבים ותלמידי הישיבה, ואולם בעוד מסיים את הפרק הראשון של ההלל שמע את אחד החובשים מתלמידי הישיבה נכנס לבית המדרש ומספר על ירי שנורה לעברם.

"החבר'ה ברוך ה' חמושים, ירדו לשם, חתרו למגע, אחד מהם הרג מחבל. העמדנו שומרים מסביב לישיבה. אחד הר"מים ירד לשם. היה שם צלף שירה כדור בראש", מספר הרב פנדל ומתאר כיצד בהמשך בעל הכשרה רפואית כלשהי מתלמידי הישיבה ירד אל הרחוב, שם גילו 14 גופות. "דברים נוראיים, והלחימה עדיין בעיצומה. לא היינו מודעים לרמה של הדברים והמשכנו לרקוד בפנים, אבל אחרי ההלל התאספנו לדברי חיזוק".

"אמרתי לתלמידים שההקפות הן תפילה למען כל עם ישראל. אנחנו המקום היחידי בעיר שזכה לעשות הקפות. הרגשנו כשליחים לכל העיר", אומר הרב פנדל הרואה את תפקידה של הישיבה בזמן החורף שזה עתה נכנסו לתוכו, לחזק את העיר כולה בימיה הקשים. "להיות עוצמתיים בלימוד ובעשייה. יש לנו משימה להיות אנשים צעירים עם רוח גדולה. לא ישברו לנו את הרוח. לא יהפכו את העיר לעיר רפאים. את מה שניסו להרוס אנחנו נבנה הרבה יותר חזק. אנחנו יותר נחושים ויותר חזקים. נצח ישראל לא ישקר".

הרב פנדל מוסיף ומציין כי יש לשאת נשק לכל מקום ולדעת להגן על עצמנו, ולצד זאת הוא מוסיף גם את התקווה לשיבה לגוש קטיף. "ההתיישבות היא זו שהצילה אותנו כל השנים. יש לנו הרבה הכרת הטוב להתיישבות. צריכים לחזור לגוש קטיף. נתחיל עם צפון הרצועה, מקום שממנו יורים קסאמים על אשקלון. אין בושה גדולה מזו".

"להם לא אכפת מקרבנות אדם. הם חיות אדם. חיי אדם לא מזיזים להם. מה שמזיז להם זו אדמה. צריך להחזיר את צפון הרצועה דחוף, להיכנס לרצועת עזה ולהחזיר את ההתיישבות. די להגנה. השקיעו 4 מיליארד שקלים בחומה של 60 מטר במקום להשקיע 4 מיליארדים ברוח גדולה, בהתקפיות ובהחזרת ההתיישבות. טעויות צריך לתקן. את האיוולת הזו של ההתנתקות, את חרפת הבריחה, צריכים לתקן ויפה שעה אחת קודם".