מייסדת ויו"ר 'קדמה – התיישבות צעירים', תירא-אל כהן, העוסקת רבות בכפרי הסטודנטים בדרום ובעוטף עזה מספרת על ההתמודדות בכפרים שבניר עוז ובסופה.
"למזלנו כפר הצעירים בקיבוץ סופה לא היה. הם היו ביחד במקום אחר, אבל בכפר בניר עוז היו שמונה צעירים שלנו שעברו לא מעט שעות קשות מאוד בניר עוז בתוך הלחימה שהייתה שם והתחילה בסביבות תשע בבוקר ורק בסביבות שש בערב צה"ל הצליח להשתלט בחזרה על הקיבוץ".
עד אז, לאורך השעות הקשות הללו, "מחבלים הסתובבו שם, שרפו בתים כדי לנסות לפתות תושבים לצאת מהממ"דים. שעות ארוכות שהמחבלים הסתובבו בקיבוץ, בזזו בין היתר גם את כפר הסטודנטים".
בשעות הללו, מספרת תירא-אל, ניסו לשמור על קשר בווטסאפ. בשלב כלשהו נותק הקשר עם אחד מהם. המחשבות היו שהוא נרצח אך מאוחר יותר חודש הקשר אתו והתברר שהוא נפגע חרדה בלבד. "הם עברו חוויה מאוד קשה. אין מילים כדי לתאר מה קרה שם. יש הרבה נזק ברכוש ובנפש, אבל אנחנו אומרים לעצמנו שהצלחנו לחלץ בשלום את כל החבר'ה שלנו, וגם רוב תושבי ניר עוז נמצאים כעת באילת".
"הקרב הזה לצערינו לא נראה טוב, אבל אנחנו מקווים בטווח הארוך במערכה אנחנו ננצח", אומרת תירא-אל המספרת כי כחוקרת חוסן קהילתי היא מודעת לחשיבות ההמשכיות של הפעילות הרציפה מהר ככל הניתן, ואכן הסטודנטים שבים לפעילות ההתנדבותית שלהם על מנת ליצור רציפות בחוויה הקהילתית. "אנחנו נמדדים ביכולת שלנו לשמור כל אחד על המעגלים שלו".
כמי שמתמחה בתחום החוסן הקהילתי אומרת תירא-אל כי ההתמודדות מתחילה במבט מעגלי כשהמעגל הראשון הוא האני שבו "כל אחד מאיתנו צריך לישון, להתרחק מהמסך לפחות לרבע שעה מדי פעם. חשוב לישון כי אחרת נקרוס ונהפוך לנטל". המעגל הבא הוא המשפחה המצומצמת שבה יש לבחון למה כל אחד מהמסגרת הזו זקוק כדי להתמודד עם המצב, והדגש הוא על ילדים והגיל השלישי. המעגל הרחב יותר הוא המעגל הקהילתי והשכבות החלשות בתוכו, בין אם אלו נשים שבעליהן יצאו למילואים ובין אם אלו אנשי הגיל השלישי. המעגל הרביעי הוא המשימות הלאומיות הרבות שקיימות וממתינות לעזרה והתנדבות.