ראש המכינה הקדם צבאית ביפו 'ארזי הלבנון - חיבת ציון', הרב זאב שרון, מספר על מבצע חתונה בהול שאולי שבר את שיאי ההתארגנות ביותר לחתונה, אירוע שהתרחש בניצוחו בצאלים.
"אי אפשר לעשות את זה יותר מהר", אומר הרב שרון בשיחה עם ערוץ 7 ופותח בסיפור שהחל בבוקר יום חמישי האחרון: "בסביבות עשר בבוקר מתקשר אליי בוגר המכינה ואומר לי שהוא רוצה להתחתן ורוצה שאחתן אותו. שמעתי כבר עשרות בקשות כאלה ואולי יותר, אמרתי שבוודאי ואז הוא אמר שאם אתה מוכן, אני אשאל את הכלה. אמרתי לו, מה? עוד לא שאלת את הכלה? אתה שואל אותי קודם? הוא אומר לי שכן והוא ישאל אותה ומיד יחזור אליי. הוא חוזר אחרי כמה דקות ואומר שהיא הסכימה. שאלתי אותו מתי אתם רוצים להתחתן. הוא אומר לי 'הערב'. אני שואל 'מה?'' והוא אומר 'כן, הערב בצאלים...'".
ממשיך הרב שרון ומספר: "אמרתי לו ש'עם כל הרצון הטוב והאהבה, אין אפשרות כזו. יש גם בעיות הלכתיות וגם בעיות של פרוצדורה עם מועצות דתיות. אי אפשר ביום אחד'. הוא אומר לי 'הרב תשמע, יכול להיות שמחר אנחנו נכנסים, ואני חייב ורוצה להתחתן איתה'. אמרתי שכמו כל דבר שאי אפשר לעשות אנחנו נעשה אותו אפשרי...".
מאותו רגע והלאה החל מירוץ בירורים והיערכויות. הרב שרון יצר קשר עם הרב רימון מאחר והחתן תושב גוש עציון, ויחד מיפו את כל הבעיות ההלכתיות הכרוכות בהיערכות מהירה כל כך לחתונה, בין בהיבט ההלכתי הנוגע לטהרת המשפחה, ובין בהיבט ההלכתי-פרוצדורלי הנוגע לרישום עדים, עדי רווקות ועוד.
"חיפשנו פתרונות מכאן ומשם, אבל בסוף לא הצטרכנו לכלום כי חיתנתי אותם בערב, בשטח, הביאו טנק בשביל הרקע וזה היה אפילו לא בבסיס, אלא בשטח הכינוס, הכלה באה עם ההורים שלה. אני לקחתי את האחות ואחר כך את ההורים, ובתום החתונה היא עלתה על הרכב וחזרה הביתה. למרות שהוא אשכנזי נהגנו כדעת הספרים ללא חדר ייחוד כי לא היה חדר ייחוד. הסתפקנו בשיטה שהורדת ההינומה היא שמייחדת את האישה לבעלה" מספר הרב.
"מצד שני, מאז הקורונה אפשר להסדיר את כל הפרוצדורה דרך האינטרנט, הביאו את החתן, את הכלה, את העדים, סידרו את הכול לפי ההלכה ממש והכל הסתדר. קיבלתי את תעודת הנישואים שלהם אליי לטלפון, הלכתי למזכירות המכינה והדפסתי אותה בצבע כדי שיהיה יפה, הגענו והיו שם חבר'ה מהגדוד שלו, ומתחת החופה הוא אפילו עלה מדרגת סגן לדרגת סרן". לאחר החתונה נסעה הכלה לביתה והחתן חזר לחייליו.
על רקע האירוע הזה ביקשנו מהרב שרון את התייחסותו לכל תופעת החתונות בשטח של חיילים שנישאים בשטחי הכינוס ובבסיסים, כאלה שקבעו מועד לחתונה ומבהירים שלא ידחו את האירוע ומקיימים אותו.
"ודבקת בחיים. אנשים מרגישים צורך להיבנות מתוך תחושה של חלילה הרס. אנשים רוצים להיבנות ושתהיה להם משפחה. פתאום רואים חיילים שמים ציצית ומבקשים תהלים. איפה הייתם עד עכשיו? אלא שיש רגעים בהם מתגלים תכנים עמוקים שאדם רוצה להתחבר ולהיקשר אליהם, תכנים שביום הרגיל אדם מזניח. מתעורר משהו בדבקות שנותנת כוח. אולי ההיפך ממה שהרמב"ם אומר לשכוח את אשתו וילדיו, אולי יש כאן משהו גבוה יותר, שיזכור את אשתו, את ילדיו ואת משפחתו ומתוך כך יילחם טוב יותר".
"התורה מדברת על כך שמי שאירס אישה ישוב לביתו במלחמת הרשות, אבל במלחמת המצווה כוחות החיים מתגלים ובניית משפחה היא הגילוי של כוחות החיים של העתיד. אדם רוצה עתיד וכך נראה לי לומר", אומר הרב שרון ומספר כי חתונת הבזק הייתה "בכביש חשוך ועברו עוד אוטובוסים עם עוד כוחות שראו חתונה, ירדו מהאוטובוסים והצטרפו לריקודים. לא יודעים במי מדובר אבל ראו חתונה ורקדו בדבקות מאוד גדולה", סיפר.