האבות – סוחרים ולא רק רועים
ברור, שהאבות עסקו גם בעדרי צאן ובמרעה. אך יש לבדוק, האם היה זה משלח ידם העיקרי/הבלעדי? האם רעו בעצמם את צאנם כיעקב בבית לבן, או שמא היו להם רועים בשירותם: בנים, 'אחים', רועים ועבדים? אם לא המרעה היה עיקר עיסוקם, ואם היו להם רועים בשירותם, במה עוד עסקו האבות למחייתם?
פסוקים רבים מרמזים על כך שהאבות עסקו במסחר על דרכי השיירות. משפחות תרח, אברהם, נחור ולוט וצאצאיהם (המדיָנים, בני קטורה ובני ישמעאל), ואף משפחת יעקב, משעה שהשתחרר מלבן כאיש עצמאי ועשיר, היו משפחות סוחרים עשירות.
מחד, היו להן עדרים גדולים, שהבנים הצעירים או רועים מיוחדים היו מופקדים עליהם, כמו רועי אבר(ה)ם ורועי לוט (י"ג, ז), ועבדי יעקב במפגש עם עשו (ל"ב, יז-כא); מאידך, אברהם שלף "ארבע מאות שקל כסף עֹבֵר לַסֹחֵר" (כ"ג, טז) כדי לקנות נחלת קבר בארץ כנען (במחיר מופקע); בשיירות היו מוליכים סחורות יקרות כמו עבד אברהם שלקח עמו מכל "טוּב אדֹניו", "כלי כסף וכלי זהב ובגדים... ומִגדָנֹת" (כ"ד, י, נג); תבלינים ובשמים מארצות קדם ומן הגלעד הובילו ישמעאלים ומִדיָנים בואכה מצרימה (ל"ז, כה ו-כח); אפילו בשנים קשות של בצורת, כשלא היה לחם לאכול אך היה כסף לקנות, היו סחורות יקרות כאלה מצויות בבית יעקב, "מעט צֳרִי ומעט דבש, נְכֹאת ולֹט, בטנים ושקדים" (מ"ג, יא).
דווקא רועי הצאן ועובדי האדמה היו החריגים במשפחת האבות. יהודה, שגזז את צאנו בעצמו עם רעהו ה"עֲדֻלָמי", עשה זאת דווקא כאשר פתח בחיים עצמאיים אחרי שירד "מאת אֶחָיו" (ל"ח, א). יעקב, רעה בעצמו את צאן לבן עשרים שנה אחרי בריחתו מעֵשו (ל"א, לח-מא). יצחק, שעבד בעצמו את האדמה, זרע וחפר בארות ועשה חיל, היה שונה גם מאביו, וגם מבנו. דוגמאות אלו הם החריגים בספר בראשית, ביחס לאורח החיים הקבוע של משפחות תרח ואברהם.
חקלאי חופר בארות – עולה תמימה
אברהם אמנם כבר סימן את הכיוון של ארץ גרר וחפירת בארות, אבל יצחק מימש אותו הלכה למעשה. יצחק היה החריג בין האבות! הוא פרש מרצונו ממסחר השיירות ומאורח חיי האבות, והשאיר אותם לישמעאלים ולמדיָנים, צאצאי בית אברהם שמסביב. הוא לא ירד למצרים, ולא יצא מן הארץ בה נולד! מהפך זה קשור בוודאי לדבר ה' המפורש אליו:
"אַל תֵרֵד מצרימה, שְכֹן בארץ אשר אֹמַר אליך! גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך... וישב יצחק בגרר! ... ויזרע יצחק בארץ ההִוא וימצא בשנה ההִוא מאה שערים, ויברכהו ה'!"
(כ"ו, ב-ג, ו, יב).
מי שיודע אלו מהפכים כלכליים עלולים להתרחש בחיי חקלאים, בפרט בארץ גרר, בגבול הדרומי של הארץ החקלאית, לא יופתע כלל מִשָנים של מחסור בצד שנים של ברכה.
בתחילה, ברכת ה' דווקא שרתה במעשיו, עד שהצליח מאוד בזמן קצר.
אולם, אז החלו פלשתים לקנאו ולרדפו, לגרשו ולסתום בארותיו, הרבה מעבר לגזילת הבאר מאברהם (כ"א, כה-כו). הם דחקו בו מעֵשֶׂק לשִׂטנה, ומשִׂטנה לרחובות, עד שעלה וישב בבאר שבע. גם שם עשה חיל, אולם זה לא היה בסגנון עושרם של משפחות הסוחרים הנודדים בדרכי השיירות, המשקיעים את הונם בסחורות יקרות, בעדרים, ובכל מה שאפשר לקחת וללכת אם יש צרה או קושי.
עושרו של יצחק היה מחובר לקרקע. לכן, אהב יצחק החקלאי את עֵשו הלוחם, ושניהם אנשי "שדה" (שם כ"ה, כז-כח), כי עשו יוכל להגן על שדה ועל באר, על אדמה ועל יבול. "יעקב איש תם יֹשֵב אֹהלים" בוודאי לא יוכל לעשות כן. כמו תמיד, בהיסטוריה הרחוקה והקרובה, החקלאי מוליד את הלוחם ...
בראשית כ"ו – פרקו של יצחק
עכשיו נוכל לקרוא במבט מחודש ובעיון את הפרק הבלעדי של יצחק אבינו, פרק כ"ו.
פרק זה הוא הפרק היחיד שבו יצחק מופיע כדמות שעומדת בפני עצמה. עד הנה מופיע יצחק כטפל לאברהם. עד עתה, בלידתו, בעקדתו, בהצלתו עם הורדתו ממזבח העקדה, ובנישואיו – אברהם פעל בו ומסביבו, והוא היה שותק – פעם אחת בלבד פצה את פיו בדרך לעקדה ושאל (ב-6 מילים!): "הנה האש והעצים, ואַיֵה השֶׂה לעֹלה" (כ"ב, ז).
בהמשך פרשת תולדות (כ"ז-כ"ח) כבר כהו עיניו, ובניו נאבקו על ברכתו ועל ירושתו, כשם שנאבקו בצעירותם על הבכורה. רק בפרק כ"ו עומד לפנינו יצחק כאב בין האבות.
סיפורו של יצחק מועט ומצומצם בהיקפו. כל פעילותו ממשיכה לכאורה את חפירת הבארות של אברהם, ואת החיכוך עם אבימלך ועם פלשתים על רקע הבארות, ועל רקע נטילת הנשים למלך. גם הבטחות ה' לאברהם חוזרות ונאמרות ליצחק בזכות אביו: "בעבור אברהם עבדי" (כ"ו, כד), "עֵקֶב אשר שמע אברהם בקֹלי וישמֹר משמרתי מצו ֹתי חֻקותי ותורֹתי" (שם, ה').
אבל זוהי קריאה שטחית – העיקר הוא בשינוי העקרוני – במאמץ להיאחז בארץ כחקלאי!
זהו מהפך אידיאולוגי באורח החיים של משפחת האבות, ולמעשה הניסיון היחיד לשנות כליל את אורח החיים. יצחק התיישב בארץ גרר והפך לחקלאי, איש שדה. בכך קיים את מצוות ה' לאברהם, ואישית אליו. הוא השאיר את העושר ואת המסחר לישמעאל ולבניו, והתחיל מאפס.
מחד, הוא עומד מול אבימלך כממשיכו של אברהם, אבל מאידך גם כעומד בפני עצמו: כעולה תמימה, שאין חוצה לארץ כדאי לו.
המאמר לקוח מתוך ספרי, 'מקראות – בינה בתורה', לפרשת 'תולדות יצחק'.