חודש אחרי השואה בנגב, ב-10 בנובמבר, הועילה בטובה קלודין גיי, הנשיאה החדשה של אוניברסיטת הארוורד – כמובן שחורה, כמובן בעלת מראה מגדרי מעורפל, כמובן פעילה חברתית שמפיצה את התיאוריה הביקורתית של הגזע – לגנות את הסיסמה הפרו-פלסטינאצית "מהים עד הנהר פלסטין תשוחרר", שהמשמעות שלה היא כמובן חיסולה של מדינת ישראל. הגינוי, הבדל קטן אבל חשוב, הוא נגד הסיסמה, לא נגד אלה שמשמיעים אותה.
הגינוי של גיי הגיע בעקבות הצהרה שפורסמה ביום הטבח, 7 באוקטובר, של 33 ארגוני סטודנטים שפועלים באוניברסיטה, ביניהם גם 'ארגון ההתנגדות האפרו-אמריקאי' ו'יהודי הארוורד למען השחרור'. ההצהרה הזאת, שמצדיקה את השואה בנגב, פותחת במשפט "אנחנו הסטודנטים החתומים מטה רואים במשטר הישראלי את האחראי הבלעדי לכל האלימות המתפתחת", ממשיכה ב"האשמה מוטלת רק על משטר האפרטהייד" ומסתיימת ב"אנחנו קוראים לקהילת הארוורד לפעול כדי לעצור את השמדת הפלסטינים הנמשכת".
הגינוי הזה לקריאות להשמדת ישראל, שנשמעות בהארוורד כבר שנים, הגיע רק אחרי שתורמים יהודים 'כבדים', ביניהם לסלי וקסנר וקנת' גריפין סוג של התעוררו סוף סוף, והודיעו שיפסיקו לתרום אם הארוורד לא תגנה את חמאס והקריאות להשמדת ישראל.
הודעת הגינוי, שכנדרש כתובה בשפה פרוגרסיבית לעילא, אומרת את מה שלכאורה אמור להיות מובן מאליו. "על הקהילה שלנו להבין שביטויים כמו 'מהים עד הנהר' טעונים במשמעות היסטורית ספציפית שאנשים רבים מאוד רואים בה קריאה לחיסולם של היהודים בישראל וגורמת גם לכאב וגם לפחד קיומי בתוך הקהילה היהודית שלנו ... אני מגנה את הביטוי הזה וכל ביטוי מכאיב אחר".
גיי שמנסה ללכת בין הטיפות, להבין גם את הפלסטינאצים ותומכיהם וגם את היהודים ותומכיהם, כאילו שאפשר בכלל להבין לליבם של נאצים, נמנעה מלומר שהסיסמה הזאת היא 'דיבור שנאה'. השמטת המונח הזה, שהוא אבן הראשה של כל 'התיאוריה הביקורתית של הגזע', מעידה גם על פחדנות וגם על כשל מוסרי מסוכן ביותר.
בתגובה לגינוי הזהיר של הארוורד, שכאמור מתייחס רק לסיסמה ולא לאנשים, 100 חברי סגל פרסמו הודעה פרוגרסיבית משלהם, שאומרת בין היתר ש"נראה שהמחויבות של האוניברסיטה לחופש אינטלקטואלי ודיאלוג פתוח מפנה דרך למשהו אחר לחלוטין: מודל חינוכי שבו משמעות של ביטויים שפעם היה אפשר לפרש אותם, נקבע מלמעלה על ידי ועדה שתפקידה ... להכתיב לסגל" את משמעות הביטוי 'מהים עד הנהר פלסטין תשוחרר' (כל הציטוטים מתוך עיתון האוניברסיטה, The Harvard Crimson).
מה שעושים חברי הסגל הנעוֹרים האלה, זה לתת לגיי בראש עם המקל שלה. את לא יכולה להיות חצי פרוגרסיבית, הם אומרים לה. את לא יכולה לקבוע עבורנו מהי האמת, מה נכון ומה לא, מה מוסרי ומה לא. הארוורד זאת לא "קהילה" אחת, הם אומרים לה.
בהארוורד ישנן "קהילות" או "קבוצות" של מיעוטים מדוכאים, שהפרופסורים המכובדים של האוניברסיטה היוקרתית שלנו לימדו את חבריהן פרק או שניים בדקונסטרוקציה וקולוניאליזם ולובן, ולכן, אם ישנן קהילות/קבוצות בהארוורד שחושבות שהקמתה של מדינת פלסטין מהים עד הירדן, שמשמעותה שואת יהודים נוספת, זה ממש סבבה, אז זה ממש סבבה, ואף אחד לא יגיד לנו שזה לא סבבה, שואת יהודים נוספת. את הבנת את זה, גברת פרזידנטה, שמותר לנו לחשוב שהאנטישמיות שלנו מוסרית, והיהדות היא רשע ופשע?
פשיטת רגל מוסרית וערכית כזאת היא נחלתן של רוב אוניברסיטאות העילית של ארה"ב, שכבר מזמן הפכו "מרחב בטוח" לאנטישמים שקוראים להשמדתה של מדינה אחת בלבד, המדינה היהודית. הארוורד לא תוכל לשרוד את הקריסה הערכית הזאת. היא אולי תמשיך להיות מוסד יוקרתי, אבל כזה שדומה יותר ל'אל-אזהר'.
הקריסה הערכית-אקדמית-אינטלקטואלית של הארוורד, תוצאה של תמימות דעים בין מוסלמים לפרוגרסיבים/נְעוֹרִים רק בכל מה שנוגע ל'בעיה היהודית', באה לידי ביטוי במתיחה טלפונית שיזמו ב'מאקו', בין כאילו אמא של רוצח נוח'בה נתעב לבין פקיד מהמחלקה לרישום תלמידים של הארוורד. 'מאקו' הפכו את זה לשיחה מאויירת, שאפשר למצוא אותה ביוטיוב, תחת הכותרת "שיחה מאוירת עם הארוורד".
ברור שהאיש שמדבר עם ג'עמה מתפלץ בתוכו, אבל במקום לנתק מיד את השיחה, הוא נשמע כמו גבר לבן מפוחד בשנות החמישים לחייו שפשוט זורם עם התועבה הזאת, שבין היתר מראה מה הן דרישות הקבלה למוסד היוקרתי הזה. השיחה הנימוסית בין הארוורד ל"אמא" של רוצח ארור, אמיתית לגמרי, הולכת ככה:
הארוורד, מחלקת רישום תלמידים, במה אוכל לעזור?
שלום, שמי ג'עמה, בני חאמיד מאוד רוצה להירשם למוסד שלכם בשנה הבאה, אני חושבת שאולי שמעת עליו, הוא היה אחד מלוחמי חמאס שהשתתף בקרב של ה-7 באוקטובר. פעיל פוליטי אמיתי. אז רציתי לשאול אם יש לכם איזושהי מלגה על פעילות פוליטית?
הארוורד: לא, כל המלגות שלנו הן מלגות סיוע, אין לנו מלגות מצוינות.
ג'עמה: זה לא יעזור אם הוא יציין שהוא לוחם חמאס?
הארוורד: כל דבר שתלמיד עושה עוזר לו בתהליך.
ג'עמה: אוקיי, אז זה יעזור לו אם הוא ירשום שהוא השתתף בטבח של ה-7 באוקטובר?
הארוורד: בנוסף לכל השאר, בתהליך הקבלה מתייחסים לכל פעילות התלמיד במסגרת הלימודים ומחוץ לה.
ג'עמה: והטבח נחשב יתרון, נכון?
הארוורד: כל פעילות שהיא. אנחנו מסתכלים על כל הפעילויות שלהם במסגרת הלימודים ומחוצה לה.
ג'עמה: ואל תדאג, הוא לא אנס אף שבויה. הוא מאוד מכבד זהות מגדרית אישית. הוא רק רצח אותן. הוא מאוד פמיניסטי. אז זה יהיה בסדר, נכון?
הארוורד: כל מה שאני יכול להגיד לך זה שהוא יכול להירשם
ג'עמה: יופי, יופי, כי הוא מאוד מכבד מיעוטים אתניים. הוא שחט רק תינוקות לבנים, אנחנו לא צריכים עוד זכרים לבנים בעולם, נכון?
הארוורד: יש לך עוד שאלות שקשורות להרשמה שאני יכול לענות לך עליהן?
ג'עמה: כן, אנחנו רוצים לוודא מה הם חוקי הקמפוס, כדי שלא נעשה משהו אסור. מותר לעשן בסביבת הקמפוס?
הארוורד: אממ.. לא בטוח שמותר לעשן בסביבת..
ג'עמה" אוקיי, מה לגבי שתיה?
הארוורד: אהה.. שתיה אסורה.
ג'עמה: מה לגבי אונס?
הארוורד: גם זה אסור בסביבת הקמפוס
ג'עמה: מה לגבי שחיטת תינוקות בסביבת הקמפוס?
הארוורד: לא, גם זה אסור בקמפוס
ג'עמה: מה לגבי חבישת כובע?
הארוורד: אפשר לחבוש כובע
ג'עמה: אה, יופי. חששתי לרגע. הוא ממש מחכה בקוצר רוח להגיע אליכם. יש לו הרבה פעילויות מאוד משעשעות בשבילו ובשביל הסטודנטים ובשביל כולם. יהיה כל כך שמח. תודה רבה לך
הארוורד: שיהיה לך יום טוב
דברים דומים לאלה קורים גם כאן אצלנו, למשל באוניברסיטאות שהפכו "מרחב בטוח" לתומכי אש"ף וחמאס נאצים; למשל בפרקליטות, שממש עכשיו (15 בנובמבר) מסרבת להעמיד לדין רופא שעובד בבית החולים ברזילי, שסימן 'לייק' ל-32 פוסטים שהביעו שמחה על מה שקרה בשבעה באוקטובר - שמחה על מספר הנרצחים הישראלים, על טנקים שנשרפו, על תמונות חטופים. חוק כבוד האדם וחירותו וכל זה.. זכותו לתמוך בחמאס, לא?
ככה לפחות חושב אלון אלטמן מהפרקליטות הפרוגרסיבית של מדינת ישראל, שהחליט ש'לייק' אינו מהווה תמיכה בטרור, בזמן מלחמה, בתירוץ הפסבדו משפטי ש"יש להבחין בין פעולת השיתוף (של פוסט) לבין סימון הלייק ולקבוע כי רק הראשונה עולה כדי פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע" בלה בלה. 'לייק', ככה קבעו בפרקליטות/בג"ץ, גם לא מהווה עברה על 'החוק למאבק בטרור', שקובע שתמיכה בטרור היא גם "קריאה ישירה או עידוד לביצוע מעשה טרור", וגם "מעשה פומבי של הזדהות עם ארגון טרור".
מוסדות אקדמיים, שלטוניים, תקשורתיים בישראל אימצו את המודל של הארוורד ל"מרחב בטוח", שנועד להגן על קבוצות מיעוט מדוכאות, כולל המדוכאים הפלסטינאצים, שזכותם לתת כמה 'לייקים' שהם רק רוצים למבצעי הטבח בנגב.
תפיסת העולם הרלטיביסטית הזאת, חסרת מצפון במהותה, מאפשרת ליותר מדי אנשים, גם שם וגם כאן, לחשוב שאפשר לאהוב את כל ה'קבוצות' במידה שווה. מישהו כבר כתב בגיר לבן על מכסה אדום ברחובה של איזו עיר באמריקה, ש"זה בסדר להשתתף בצער של יותר מקבוצת אנשים אחת באותו זמן". לפי ההיגיון המעוות הזה, קלודין גיי ותומאס רוֹבּ מהקו קלוקס קלאן היו אמורים כבר מזמן להתחבק ולשיר בצוותא את 'אימג'ן'.
אנשים נורמטיביים, שפויים, לא מסוגלים להעלות בדעתם שאפשר לאהוב יהודים ונאצים באותה מידה, שאפשר בכלל לאהוב נאצים. אנשים נורמליים לא דורשים מיהודים לחיות בשלום לצידו של "עַם" שגיבוריו הפכו תנור בישול לקרמטוריום מאולתר לשריפת תינוקות יהודים בעודם בחיים.
אלה הבלתי שפויים שמסוכנים כל כך, ולא משנה איך קוראים להם ומה מעמדם. הם אלה שהופכים קמפוסים, אולמות משפט, אולפני תקשורת, למרחבים בטוחים עבור 'קבוצות' של מדוכאים, שפועלות בכל כוחן כדי להחיש את הקץ של מדינת היהודים, שמחכות בקוצר רוח ליום שבו תקום מדינה נאצית מהים עד הנהר.