הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון, מגיב לדברי שותפו לראשות הישיבה הרב משה ליכטנשטיין, שמחה נגד השם 'חרבות ברזל'.
"בדף קשר האחרון מחה ראש הישיבה הרב משה 'בכל תוקף' נגד השם 'חרבות ברזל', שניתן למלחמה המתנהלת בימים אלה נגד אויבינו שקמו עלינו בשבת שמחת תורה האחרון באכזריות ובפראות שאין להם כמעט אח ורע", כתב הרב גיגי.
הוא ציין כי גם הוא הסתייג מהשם שניתן למלחמה אך חידד את הצורך להכות ביד קשה את חמאס. "אודה, שגם אני לא מתלהב מן השם הזה שניתן למלחמה זו, והייתי מעדיף שמות אחרים, אבל מטעמים אחרים. לדעתי, רצוי לבחור שם שקשור באירועים ובמשמעותם, ואני חושב שעוד יבוא יום והמלחמה הזו תקבל את שמה המשמעותי יותר בספרי ההיסטוריה ובתולדות אומתנו, כמלחמה שהעירה אותנו, ופקחה את עינינו, ממחשבות ומתפיסות שגויות ביחס לאויבינו".
"ברור לי שהרב משה איננו מתנגד לעצם המלחמה ולצורך להשתמש בעת הזאת בחרבות ברזל כדי למגר את אויבינו שקמו עלינו, וכדי להרחיק אפשרות לפגיעה זו בעתיד, ככל שידינו משגת, מבלי למצמץ ולהסס. משום כך, עלינו לנקוט ביד קשה והחלטית כדי לגדוע ככל האפשר את זרועות הרשע", הוסיף.
הרב גיגי מבקש לסלק חשש ביחס לדברי הרב ליכטנשטיין. "לא באתי בתגובה זו, אלא לסלק חשש שיכול לעלות מקריאת דברי הרב משה, של סלידה מחרב ומנקמה גם כשהיא נדרשת. ובשם העם שמקדש את החיים, ואינו שש אלי קרב, עלולה להתפתח תפיסה של הזנחת החרב לגמרי, תפיסה שיש לה שורשים מסוימים בנצרות. זו אותה נצרות ששפכה נחלי דם יהודי לכל אורך שנות קיומה, בשם הדת המושיטה את הלחי השנייה".
"בכן, כאן צריכה לבוא אמירה ברורה, אנחנו לא חיים על החרב, אנחנו חיים על הברכה, אנחנו מבקשים להביא חיים וברכה לעולם. אבל בעת הצורך, נניף את חרב גאוותנו, בשם ה', ונכה באויבינו בלא רחם, עד השמידנו אותם. כדברי דוד המלך: ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, ובמקום אחר – כהנדוף עשן תנדוף, כהמס דונג מפני אש כן יאבדו רשעים מפני א-להים".
לסיום הדגיש הרב גיגי שהדרך של העם היהודי היא נתיב האמונה. "אין אנו מאדירים את הכוח, כי אנו מאמינים כי אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' א-להינו נזכיר, וחרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה. אבל הדרך שלנו היא האמונה שאנחנו עם נושע בה' ואשר חרב גאוותך, אותה חרב שאנו משתמשים בה וגאים בה, היא החרב המביאה לנו את ישועת ה' בתפילה גדולה שיקויים בנו – ואתה על במותימו תדרוך.
לא נבוש ולא נצטדק, עת נישא בחרב, חרב זו שנוקמת נקם ברית, חשובה היא כדי להביא חיים לעולם. לאחר מיגור הרשע, נכתת חרבותינו לאיתים, וחניתותינו למזמרות, וכהולכים באור ה', נוליך את כל האומות לקרוא בשם א-להים חיים, להביא תורה וחיים לעולם – כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".