הודיה חברוני, סטודנטית בכפר הסטודנטים 'קדמה', הייתה בבוקר שמחת תורה בקיבוץ ניר עוז, ומאילת, שם היא שוהה עם שאר חברי הקיבוץ, היא משוחחת עם ערוץ 7 על הימים הגדושים בסימני שאלה וחוסר בהירות העוברים על חברי הקיבוץ.
ההבנה שמשהו גדול מתרחש מגיעה בשלבים, היא משחזרת את הבוקר הקשה ההוא. "לא דמיינו שזה יכול להגיע לממדים כאלה. סיפרתי לעצמי בראש שכל היריות והפיצוצים שאני שומעת זה קרבות של צה"ל ומחבלים. לא דמיינתי שחיילים לא הגיעו עד שעה מאוחרת".
כתושבת כפר הסטודנטים שאינה חברת קיבוץ נותרה בידיה הברירה שלא לרדת לאילת יחד עם חברי הקיבוץ אלא לשוב לבית ההורים, ואכן ההכרעה לא הייתה מיידית "אבל מהר מאוד הבנו שגורלנו כגורלם לפחות בתקופה הקרובה, ומהרגע שירדנו איתם לאילת הפכנו לחלק בלתי נפרד מכל מה שקורה, אם זו העזרה לילדים ואם במתן מענה של כל אחד במה שהוא יכול לפי יכולות הנתינה שלו".
את הנתינה למען חברי הקיבוץ מקבלת חברוני כחלק מהליך ההתמודדות האישית של כל אחד ואחד מהסטודנטים עם הטראומה שעברו. "אפשר לומר שבחודש הראשון לא עצרנו לרגע, היינו בלופ של התמודדות גם שלנו בעזרה ובלהיות חלק. זה לא היה רק בשבילם אלא גם בשבילנו".
ובימים אלה של יישום שלבי עסקת החטופים האווירה "מורטת עצבים", כהגדרתה. "אנחנו ביום של דברים לא ברורים שוב, וזה קשה. מצד שני רואים גם תוצאות ותקווה ומשתדלים להיאחז בזה".
על עתידו של הקיבוץ אומרת חברוני כי האנשים שסביבה מקרינים רצון להישאר ביחד כקהילה והתכנית היא כעת מעבר לכרמי גת שבקרית גת. "הקהילה תעשה כמה שיותר כדי להישאר כקהילה צעד אחר צעד, קודם המעבר מהמלון באילת לבתים ואחר כך התכניות להמשך".