עקיבא שבת חבר כיתת הכוננות של היישוב שלומית ונהג אמבולנס במד"א היה שותף לאחד מקרבות הגבורה ביום מתקפת חמאס בשמחת תורה ועסק לא רק בחילוץ פצועים אלא בניסיון להיאבק ולשמור על חייהם.
"בשמחת תורה בבוקר התעוררנו לאזעקת צבע אדום ביישוב. נכנסנו לממ"ד וממש חצי דקה אחר כך שמענו נפילה במרפסת שלנו. הבנו שאנחנו בסדר", הוא משחזר כיצד החל היום ההוא. "שלחתי לרבש"ץ של היישוב הודעה שהיתה פגיעה ישירה בבית שלנו והכל בסדר. לאחר 2-3 דקות קיבלתי טלפון ממד"א על נפילה ביישוב נווה".
שבת השאיר את אשתו וארבעת ילדיו בממ"ד ויצא לקריאה. "עליתי על האמבולנס והגעתי לזירת הנפילה. צעיר תאילנדי שכב על הרצפה ואנחנו מבינים שאין לנו לאן לפנות את הפצוע. בהתייעצות עם מוקד מד"א מחליטים להעביר אותו לבית הכנסת בנווה".
בשלב הזה מבינים שבת וחבריו שביישוב השכן, פרי-גן, יש חדירת מחבלים וזקוקים לעזרה. "בני הרבש"ץ שלנו קיבל טלפון מסגן הרשב"ץ של פרי-גן שסיפר שיש להם רק שני נשקים. קפצנו לעזור להם מתוך מחשבה שאצלנו אין היתקלות כרגע ואצלם יש. בני, עוז ובועז יצאו לכיוון פרי-גן. לאחר 20 דקות הם מתקשרים ואומרים שהם הותקלו ויש פצוע קשה ופצוע בינוני".
"אני עולה לאמבולנס עם האפוד והקסדה של כיתת כוננות עם עוד חבר ויוצא איתו לכיוון פרי-גן. אחרינו מגיעים עוד שני חברי כיתת כוננות שלנו אביעד כהן ועוז גליק. כשהייתי בדרך ליישוב דיברתי עם המוקד של מד"א - הם אמרו שלא אכנס ליישוב כי יש ירי פעיל - הסברתי שאני נכנס כחבר כיתת כוננות", הוא מספר.
כבר מהרגע הראשון הם נתקלים באש. "הבאנו את האמבולנס בעיקוף דרך הגדר ההיקפית של היישוב. ניסינו לחבור לחברים שלנו, מרחק של שלושה בתים משם, כשכל הזמן יש ירי. לקחתי נשק של תושב שהיה בבית, הגעתי לפצוע הראשון, והתחלתי לטפל בו. מדובר בחבר שגר מולי. שתי דקות לאחר שהתחלתי לטפל בו, הגיע בני הרבש"ץ. העמסנו אותו לאמבולנס ולקחתי אותו לנווה כשברור לנו שמשם אין לאן לפנות אותו. יצאתי עם עוד אמבולנס לפרי-גן מתוך ידיעה שהכבישים מלאים במחבלים. בצומת פרי-גן נפגשנו עם הרבש"ץ שהוציא החוצה עוד פצוע קשה מאוד ושניים בינוני ופינינו גם אותם".
"במקביל, קראנו לתושבי נווה שהם רופאים ואחיות שיבואו לעזור לנו כי פתחנו נקודה לטיפול בפצועים ואין לנו מושג מתי נוכל לפנות אותם. אנחנו מטפלים, נאבקים על החיים של החברים שלנו, שכנים שהקימו איתנו את היישוב. זה היה מאבק לא פחות קשה מהלחימה עצמה. בערך ב-11:50 העלינו אותם למסוק שהגיע ופינינו אותם לתל השומר", מתאר שבת.
בשלב הזה כבר ברור שבנקודה הזו, ביישוב נווה, יטופלו פצועים מהאזור שאין דרך לפנותם ובעצם מתפעלים סוג של בית חולים שדה. "מהר מאוד אנחנו מקבלים די מהר עוד פצוע ללא הכרה וקובעים את מותו לצערנו. לאחר מכן קיבלנו עוד ארבעה פצועים: אחד במצב אנוש ושני פצועים קשה וחייל נוסף. נאבקנו על חייהם במשך כשעה וחצי. בשעה ארבע אנחנו מפנים שני פצועים למסוק של מד"א שנחת בתושייה גדולה בלי יכולת מיגון צמוד ליישוב נווה. גם הם הועברו לתל השומר. נשארנו שם עד יום ראשון. טיפלנו גם בשתי יולדות - ברוך השם".
זמן קצר לאחר ששב לביתו התגייס למילואים. "היינו עוד יומיים ביישוב ככיתת כוננות, אחרי יומיים יצאנו למקומות הפינוי שלנו מצד היישוב שלומית - עם ארבע אבידות מאוד גדולות ליישוב מקרב גבורה עילאי - של חברינו שהלכו לעזור ליישוב השכן. מאז אנחנו הולכים ומתחזקים. מיד לאחר מכן התגייסתי למילואים לחטיבת גבעתי. אנחנו נכנסים לעזה ויוצאים ומבצעים את המשימות".
"הכי חשוב לנו שהעורף יהיה חזק, הנשים, הילדים, מי שהקריבו את החיים שלהם בעוטף כדי שנוכל להילחם ולנצח", הוא מסכם.