בעקבות חשיפת מנהרת הטרור הענקית ברצועת עזה שוחחנו עם הגיאולוג אל"מ במיל' יוסי לנגוצקי, בעל שני פרסי ביטחון ישראל, מי שהיה יועץ בהתנדבות לרמטכ"ל לאיום מנהרות הטרור, והמלצותיו למאבק בהן לא יושמו לאורך השנים.
בראיון מספר לנגוצקי על מאמציו ארוכי השנים לעורר את המערכת לאיום המנהרות והתגובות המזלזלות אותן קיבל. כעת הוא מזהיר בראש ובראשונה מהכנסת חיילי צה"ל למנהרות שעשויות להיות ממולכדות ולהביא לנפילתם של עשרות חלילה.
כבר בפתח דבריו מתפלא לנגוצקי מעצם ההפתעה הנשמעת בתקשורת הישראלית לנוכח מה שהיה ידוע זה מכבר. "הסיפור שיש מנהרות הוא סיפור שאני מדבר עליו כבר יותר מ-15 שנה", אומר לנגוצקי ומציין כי עוד לפני שהוא עצמו העלה את האיום לסדר היום מנהרות בהיקפים קטנים יותר היו ידועות גם הן. "אנחנו מכירים את הסיפור יותר משלושים שנה. הסיפור התפוצץ כשב-2004 נהרגו 14 אנשים לאורך ציר פילדלפי".
"המנהרות שהם חפרו היו מנהרות מסיני לתוך רצועת עזה לצורכי הברחה קטנה, אלא שהעניין התפתח והשתמשו בזה לפיצוץ מתקנים לאורך הציר ונהרגו 14 איש", הוא אומר ומספר כי בעשר השנים בהן הוא לא היה בשורות הצבא נפל בחלקו להוביל מספר מיזמים באמ"ן ולנוכח הטרגדיה בציר פילדלפי פנו אליו מכרים מעברו הצבאי ותהו מדוע הוא כגיאולוג ומומחה לתחום אינו נחלץ לסייע ולייעץ, ואכן הוא פנה לרמטכ"ל דאז בוגי יעלון והודיע שהוא לפקודתו.
יעלון מינה את לנגוצקי ליועצו למלחמה באיום המנהרות. "התפקיד שלי היה לעסוק בעיקר בציר פילדלפי, אבל בתוך ימים ספורים הבנתי שלא מדובר במקרה מוגבל לציר פילדלפי ואמרתי שמדובר במשהו שבתוך זמן קצר יתפרס על פני כל רצועת עזה, ובגבול הצפון לחיזבאללה".
אולם היה מי שמנע מאזהרותיו של לנגוצקי להישמע ולהיות מטופלות באופן רציני. "חרף הרצון הטוב של בוגי, מפא"ת שם עינו בי וראה בי כאילו מתחרה. באתי כגיאולוג עם ניסיון של עשרות שנים וניהול חברות לגילוי נפט ושני פרסי ביטחון ישראל, וכשבאתי למפא"ת ראיתי שהאנשים שטיפלו בזה היו חובבנים ולטעמי גם עצלנים", אומר לנגוצקי ומשווה את הסיטואציה למנהל מחלקה בבית חולים, מי שמאחוריו עשרות שנות ניסיון בתחום, כשמולו "חבר'ה ברמה של בוגרי קורס עזרה בתנועת הצופים".
לדבריו, הקבוצה הזו "החליטה למנוע ממני לפעול כדי שלא אגלה את ערוותם. תרבות העבודה שלהם היא לאט לאט ושאין מה למהר. רמה מקצועית חובבני וללא תכניות על, למרות שמדובר בפרויקט שיכול לעלות בחיי אדם. הם הסתירו ממני חומרים. פונקציונרים לנושא המנהרות במפא"ת התחלפו בתוך שנתיים שלוש בזמן שבו ניסיון מצטבר חשוב. אמרתי שמדובר בנושא שרק מתחיל ויימשך כמה שנים ושמנהרות ברצועת עזה זה דבר שהעזתים יישאבו אליו".
לשאלתנו באיזו תואנה נדחו אזהרותיו מול מקבלי ההחלטות, אומר לנגוצקי כי כידוע "קנאה ותאוות אגו יכולות לשגע בני אדם. התחילו להעליל עליי עלילות, ניסו לשחד אותי, ניסו להסתיר ממני חומרים ולהכשיל אותי. אמרתי לבוגי שלא באתי לכאן כדי לעסוק בריבים", הוא אומר ומספר כי כעבור זמן מה נאמר לו שהנושא נבדק ואנשי מפא"ת מתנהלים בסדר גמור. "הבנתי שהפסדתי במערכה".
בשלב מאוחר יותר שוחח לנגוצקי עם בני גנץ שהיה אז אלוף פיקוד הצפון. גנץ התייחס ברצינות לאיום, אך עד שהוחל בעבודות לבלימתו הוא הועבר כבר לתפקידו הבא.
לאורך השנים, אומר לנגוצקי, "צברתי 132 מסמכים שבהם זעקתי לכל העולם, מרמת ראש הממשלה עבור לרמטכ"לים, לשרי ביטחון ולראשי מל"ל ואמרתי שהם מזניחים את סיפור המנהרות. הופעתי בוועדות לביקורת המדינה, אבל הייתי דון קישוט שהמערכת קמה נגדו. אמרתי שמדובר באיום שעלול להתפתח לאיום אסטרטגי לאורך כל גבולות הארץ, אמרתי שהנושא מטופל ללא מתן עדיפות מתאימה אלא באש קטנה".
לנגוצקי מוסיף ומדגיש כי כבר אז טען כי המפתח לפתרונות הוא בעולם הגיאופיזיקה, התחום האזרחי שבו הוא עוסק כגיאולוג. בנוסף טען שעל המערכת להקים גוף שזה תחום עיסוקו המלא, ולא להותיר את הטיפול באיום בידי מי שמתחלפים בתפקידם בכל שנה או שנתיים. עיקר טענתו הייתה אז שקיימת בעיה מערכתית בטיפול בסוגיה. "לא עזרו כל הדברים, כולל מכתבים לביבי שאותו הכרתי משירותינו הצבאי. מפא"ת השחירו את דמותי".
לימים פנה לנגוצקי לשכנו מילדות בשכונת רחביה הירושלמית, ראובן ריבלין שהפך לנשיא מדינת ישראל, וביקש ממנו שיסייע לו להביא את האזהרה לאזניים קשובות. ריבלין פנה לרמטכ"ל דאז, גדי אייזנקוט, שבחן את הסוגיה יחד עמו והחליט לקבל את הצעותיו ולהתחיל בבניית גופים מוסדרים שיעסקו בתחום, אם כי לטעמו נכון היה להקים שתי מעבדות שונות, האחת לצפון והאחרת לדרום. לנגוצקי מצידו רואה כהצלחה החשובה שלו את עצם העובדה שהצליח לשכנע את הרמטכ"ל אייזנקוט בכך שמדובר בנושא שמצריך טיפול ממוקד עם הגדרת יעדים ולא להותיר אותו מבוזר ונתון לאחריותם של רבים, מה שגורם לכך שאיש אינו מטפל באיום. "אייזנקוט עשה את כל השינויים וב-2019 הוא יצא בפומבי וציין שתרמתי תרומה מאוד משמעותית".
בדבריו מחלק לנגוצקי בין מאפייני המנהרות בצפון לאלה שבדרום בעיקר בשל הבדלי הקרקע בין האזורים השונים. "בדרום מדובר בחול או בסלעים רכים וקלים לחפירה ואפשר גם עם טוריה ומכוש לחפור מנהרה בקצב של כמה מטרים ביום, אבל בגלל שמדובר בחולות צריך לדפן את המנהרות כדי שלא יקרסו. לכן הן מדופנות בבטון שתומך את הקירות והתקרה וגם אם יזרימו מים הבטון ימנע קריסה. בצפון מדובר בסלעי גיר ודולומיט קשים מאוד שלא צריכים דיפון. עד חודש לפני שהחפירות בצפון נחשפו אמרו לי שההשערות שלי הן פנטזיה. אמרתי שזו לא ידיעה אלא שכל ישר".
עוד הוא מזכיר בדבריו את הניסיון הצפון קוריאני של חפירת מנהרות באורך של מספר קילומטרים לעבר דרום קוריאה בעומק של 140 מטרים וברוחב שמאפשר הזרמת חיילים בכמויות גדולות על מנת לבצע תקיפה בדרום קוריאה. "אמרתי שבצפון מה שצפוי הוא מנהרות תקיפה, וראה זה פלא, צדקתי".
עוד מוסיף לנגוצקי ומספר כי עם הקמת המחסום המפורסם בהשקעה של מיליונים בדרום הוא התריע וטען שגורלו של המחסום יהיה כקו מז'ינו שכלל ביצורים צרפתיים בהשקעה אדירה בעוד הגרמנים בחרו לעקוף אותו וכך להכריע את צרפת. גם כאן הוא היה סבור שהעזתים ימצאו את הדרך לעקוף את המחסום המושקע שבונה ישראל בגבול הרצועה.
בנקודה זו מציג לנגוצקי את קריאת האזהרה העכשווית והמיידית שלו לנוכח התנהלות המלחמה בדרום: "כלל ראשון שכבר מפרים אותו הוא שאסור בשום פנים ואופן ללוחמים להיכנס למנהרות. חלקן ממולכד וזה עלול להיגמר באסון. כשראיתי בטלוויזיה חיילים מטיילים במנהרות אמרתי שזה טמטום ברמה הגבוהה ביותר. אם חלילה הם מלכדו את המנהרות – והם מאוד מתוחכמים החמאס – הם יכולים לפוצץ ולהרוג כמה עשרות חבר'ה. לכן כלל ראשון, לא להיכנס למנהרות".
"את המנהרות צריך להשמיד מפני האדמה כלפי מטה. יש כניסות ויציאות, ישנם פתחי איוורור וכו' ודרכם אפשר לעשות את זה. יש פטנטים לשם כך שאין להרחיב עליהם את הדיבור", הוא אומר ומדגיש שוב את הצורך להתמודד עם האיום כשהחיילים מחוץ למנהרות.
"לגבי ההצפה. הנושא עלה כבר לפני עשרים שנה על ידי פרופ' חיים גריסמן. באותה תקופה חשבתי שזה לא רעיון טוב, כי סברתי שאם יכניסו מי ים מלוחים זה יזהם את האקוויפרים של תושבי עזה שאלו מי השתייה שלהם והעולם יאשים אותי שאנחנו גורמים לאסון. זו הייתה השקפתי אז, אבל בנתיים פרסומים מדעיים של גיאולוגים שבדקו את רצועת עזה הראו שכבר היום מרבית מי השתייה בבארות של רצועת עזה הם מליחים במידה שלא ניתן לשתות אותם. כלומר שאלמנט השמדת מקורות השתייה כבר לא מתקיים ולכן יש מקום לנסות זאת, אבל ראינו את הדלתות שהחמאס בנה כדי לבלום את זרימת המים לאורך המנהרה, כלומר שההשפעה עשויה להיות מוגבלת".
על איכות העבודה בחפירת המנהרות, מזכיר לנגוצקי כי מיטב פועלי הבניין נמצאים ברצועת עזה. "הם הרי בנו את כל מדינת ישראל. הם בנאים יוצאים מהכלל ויש להם מהנדסים מוכשרים והנחת העבודה שצריכה להיות היא שחלק מהמנהרות ממולכד ולכן אסור להיכנס פנימה".
לטעמו של לנגוצקי האופן בו התייחסנו עד כה לאיום המנהרות, אינו אלא "פאשלה קולוסאלית שדורשת ועדת חקירה, והדבר מעיד על דברים אחרים שהם לא בסדר במערכת הביטחון שלנו. דוגמא אחת היא שלטעמי ישראל לא טיפלה בעדיפות, בנחישות ובמקצועיות המתאימה במניעת פגיעות בעורף מטילים מכיוונים שונים. מחמת החשש מאטום איראני ישראל הדגישה את הנושא הזה והדבר נעשה על חשבון איומים מטווחים קרובים יותר כמו מנהרות והגנה מפני טילים. כיפת ברזל לא מסוגלת מבחינה כלכלית להתמודד עם כמות הטילים שיירו עלינו".
באשר למיזם סיכול ירי הטילים על ידי לייזר מספר לנגוצקי כי בעוד בסוגיית המנהרות הוא מצא את עצמו בודד במערכה, הרי שבסוגיית הלייזר הוא שייך לחבורה של ארבעה מדענים שנאבקו להכנסת לייזר. "בשנת 2005 חברה שהושקעו בה 400 מליון דולר הציעה פתרון שיכול היה לעבוד בשטח בתוך שנה וחצי ולמנוע חלק גדול מהמערכות שהיו ברצועת עזה, אבל מטעמים שדורשים חקירה לא הלכו על הלייזר ובחרו בפתרון אחר שאולי הוא טוב, אבל על הפאשלה של 2005 שילמנו ביוקר".
לקראת תום השיחה עמו אנחנו שואלים את לנגוצקי אם להערכתו אנחנו צפויים להפתעות גדולות יותר ממנהרת הטרור שנחשפה לציבור אתמול. בתשובתו מזכיר לנו לנגוצקי את מידותיה של הרצועה שאורכה כ-60 ק"מ ורוחבה כחמישה ק"מ. "תעשה חשבון של שישים כפול חמישה. מדובר במאות קילומטרים. בתוך השטח הגדול הזה יכולות להיות שתי וערב של מנהרות שונות ומשונות בכמה קומות. הם השקיעו שם הרבה מאוד חכמה ובנו הרבה מאוד מנהרות לעומקים גדולים מאוד".