סרן קיים בוקרא, בן 23 מקיבוץ הראל, מפקד פלוגת ההנדסה, נפצע באורח אנוש במלחמה בעזה.
בריאיון לכאן רשת ב' הוא שחזר את ההיתקלות שבה איבד שניים מחבריו ונפצע בעצמו. "היינו פלוגת מסלול. עלינו ונכנסנו לעזה. כשהגענו לשם היינו צריכים לכבוש כמה איתורים, באחד מהם מצאנו חמ"ל של חמאס. הבנו שאם יש חמ"ל, אז יש עוד דברים באזור. נכנסתי לבית גדול והסמל שלי, בן זוסמן עליו השלום, נכנס לבית קטן יותר. דווקא בו היו מחבלים, ובהיתקלות נפלו לנו שני חיילים - זוסמן ובנימין נידם, שני גיבורים שבאמת אין מה להגיד על התעוזה שלהם".
"הבנתי שאני עוד מעט מתעלף", סיפר סרן בוקרא. "נתתי איזה סדר פקודות לקשר שלי לעשות ברגע שאני מתעלף. התחלתי לפנות את עצמי לנמר"ה, עליתי בקשר שאני צריך פינוי דחוף. בדרך התעלפתי. החיילים לקחו אותי לנמר"ה ובה טיפלו בי כי דיממתי מכל מיני מקומות. הייתי ממש כבר בלי אוויר כמה דקות טובות ובעצם ממש נכנסתי לאור הלבן הזה שכולם מדברים עליו בסרטים".
"פעמיים הייתי בתוך הדבר הזה. המחשבות שעוברות לך שם הן מטורפות. הבנתי מאוד מהר, כי בהתחלה זה שקט ורגוע, לא כואב לך כלום יותר. אבל מהר מאוד אתה מבין שהאור הלבן הזה הוא לא טוב. ניסיתי להקשיב לקולות שדיברו איתי, החיילים לא הפסיקו לקרוא לי 'בוקרא תישאר איתנו, תישאר איתנו'. אמרתי לעצמי 'תחזור לכאב, תעשה משהו, תילחם, יש לך חיילים בשטח, אתה לא יכול להפקיר אותם'. זה מה שעבר לי בראש", הוסיף.
"הפינוי היה מאוד מהיר, זה מה שהציל לי את החיים. פינו אותי במסוק אל תל השומר. שם עברתי ניתוח של שמונה שעות, הוציאו לי רסיסים מהריאות ותפרו לי חזרה את הגידים והעצבים באצבע ובאגודל. היה שיקום של שבועיים לא קלים בהתחלה, הייתי מרותק למיטה עם נקזים בריאות. ברוך השם הוציאו את רוב הרסיסים, מה שנשאר - אני אחיה איתו וזה לא יזיק. עכשיו אני עובד על השיקום של היד כדי שתחזור לתפקוד", סיכם.