באים לזכור ולהנציח
באים לזכור ולהנציחצילום: אדי ישראל, פלאש 90

מנהלת 'תקומה' עוסקת כידוע בשיקומו של חבל התקומה, עוטף עזה והפעילות הזו מתבצעת תוך דגש על שימור והנצחה שיישארו כחלק מהזיכרון הלאומי של כולנו. על ההתעניינות הצפויה של תיירים מישראל ומהעולם במראות הקשים, על דרכי ההנצחה במקביל לשמירת כבודן של המשפחות שהיו קרבן למתקפת הטרור שוחחנו עם יועץ צוות התיירות של מנהלת 'תקומה', ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית אשקלון, ד"ר שחר שילה.

"זה כבר קורה בפועל. התיירות הספונטאנית כבר נוהרת למקום", אומר ד"ר שילה ומספר כי כמו הכלניות שאינן מחכות לאיש כך גם הציבור הרחב מגיע בלי לחכות להיערכות של החבל ומגיע לסיורים בשטח ולאירועי הנצחה ספונטאניים עם משפחות שיקיריהן נרצחו או נחטפו לעזה. "בקיבוצים במושבים באופקים ובשדרות אנחנו רואים ניצני תיירות ספונטאנית".

"ישבנו לערוך את התחשיבים של מי צפוי להגיע ומתי, וההערכות המקצועיות מדברות על גידול של פי עשרה בהגעת מבקרים באזור הזה", אומר שילה ומציין כי בעבר משתתפי פסטיבל 'דרום אדום' נאמדו בכשלוש מאות אלף מבקרים על פני 5-6 שבועות בתקופת פריחת הכלניות. "אנחנו מעריכים שהשנה הקרובה צפויה למשוך כשני מיליון מבקרים ואולי למעלה מכך, גם מתיירות פנים וגם כהזדהות של קבוצות מהעולם, קבוצות יהודיות ונוצריות".

למציאות הזו "האזור לא ערוך. אין תשתיות. הכבישים לא ערוכים לקלוט מספר כזה של מכוניות אין חניה, אין פרגולות, אין הצללה, אין מקומות הנצחה ראויים שבהם אפשר יהיה להדליק נרות ולקיים טקסי זיכרון. אין שירותים לכל אותם מבקרים. אין התאמה. מדובר באזור חקלאי שעלול להיפגע כפי שכבר ראינו בפסטיבל דרום אדום. הקהילות לא ערוכות להמונים שיגיעו אליהם ויכנסו אליהם לבתים הפרטיים, יסתובבו בגינות ובדשאים. אלו המוני אנשים זרים שלא משתייכים לקהילה ובאים להביע תמיכה, אבל כמה תמיכה אפשר לקבל כשבסך הכול רוצים לחזור הביתה".

"כבר עכשיו זה קורה. מפונים מספרים שהם רואים בטלוויזיה ידוענים נכנסים לבית השרוף שלהם ומטיילים להם בבית, בפרגולה ובמרפסת. הבר הזה דורש ניהול, רגישות עצומה ושיח עם הקהילות ומנהיגיהן ותיאום עם הקהל כדי שהקהל יחווה חוויה משמעותית וכדי שהקהילות הפגועות עד עמקי גופן ונפשן לא תקבלנה טראומה על גבי טראומה. יש לנו אתגר עצום כמנהלת תקומה לחבר את כל החלקים הללו לכלל שלם רגיש, עדין רלוונטי ומשמעותי עם אלמנטים של זיכרון והנצחה שלא מייצרים הכנסה. אם אנחנו רוצים להבטיח שגשוג כלכלי לקהילות הללו חובה עלינו לבנות קומה מקצועית של חוויה תיירותית שלא עוסקת רק בשכול, אלא גם מאפשרת חיים תקינים לצד סיפורי חקלאות, התיישבות, קולינריה, חלוציות וגבורה ונרטיבים חיוביים".

ד"ר שילה מציין כי בסופו של יום תצטרך החברה המקומית והחברה הישראלית כולה לשלם מחירים כאלה ואחרים על מנת לנסות ולעמוד באתגר ככל הניתן. יהיה לכך גם מחיר אקולוגי ועם המחירים הללו נצטרך ללמוד לחיות. "נצטרך להקריב הרבה מאוד רגישות סבלנות והכלה. הניסיון להכיל מיליוני מבקרים שידפקו על דלתנו ולא יחכו לאף אחד ולא יעדכנו שהם בדרך להגיע כפי שכבר קורה, ובסופי שבוע המספרים עולים, ויש פערים ביכולת להגיש להם שירותי מזון, חניה, ניקיון ועוד. דרוש איזון בין הנצחת השכול הצער והזיכרון שחובה לעסוק בהם לטובת הדורות הבאים והחינוך, אבל לצד זה דרושה מידה של נורמאליות ושפיות של מדינה חפצת חיים".

לכל האתגרים הללו, סבור ד"ר שילה, יש מענה מקצועי אך לשם כך דרושה התכנסות של אנשי מקצוע שיתכננו את הפתרון. לדבריו האנשים שעוסקים בכך במנהלת 'תקומה' עושים זאת במקצועיות רבה, בהתנדבות ובתוך כחודשיים בכוונתם להגיש תכנית סדורה שתיתן מענה סביר ככל הניתן למורכבות המתחייבת מהמציאות הלא פשוטה בישובים הללו. "אנחנו אקדמאים חוקרי תיירות, אנשי מקצוע בתחום. תנו לנו לעשות זאת במקצועיות שתביא גם שגשוג כלכלי המשתלב בקיימות האקולוגית והאנושים של חברה שלא תהיה מאוימת על ידי התיירות אלא חיה בסינרגיה עם התיירים".