האם לזוועות השבעה באוקטובר צפויה השפעה על עולם הקולנוע והסדרות? האם ינסו מפיקים ובימאים לאתגר את סף הרגש שלנו בהפקות שיעסקו במעשי טירוף קשים יותר מכפי שהורגלנו עד השישה באוקטובר? על כך שוחחנו עם ד"ר אייל בורס, ראש מסלול קולנוע וטלוויזיה בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל ובעבר יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע.
ד"ר בורס לא ממהר להתנבא ולכן מבהיר כי את תשובתו הוא מבסס על ניסיון העבר, ועל פי ניסיון זה צפוי הבדל בין מה שיקרה בקולנוע הישראלי לבין זה הכלל עולמי. בעוד בישראל יהיו מי שינסו לצאת בהפקות של סרטים עלילתיים קצרים על האירועים הקשים שחווינו, בעולם הצפי הוא להתעלמות, לבד מאפשרות שיוצרים יהודים יעסקו בכך ברמה כזו או אחרת.
בורס מזכיר כי מאז קום המדינה שני האירועים שקיבלו התייחסות קולנועית בינלאומית היו מלחמת העצמאות ומבצע אנטבה והסיבה לכך היא הסוף הטוב והברור של שני האירועים הללו, והוליווד כידוע אוהבת סופים טובים לסרטים שלה.
ומה באשר לקולנוע האירופאי שדווקא יודע לסיים סרטים באווירה קשה ואינו מחפש את הסוף הטוב? עליו אומר בורס כי לא ראוי ולא נכון לצפות ממנו לכלום. שם נקבל לכל היותר התייחסות קולנועית לסבל הפלשתיני בעזה. כך היה בעבר, כך קורה כיום וכך יקרה גם בעתיד. "אני לא מצפה מהקולנוע האירופאי לסרטים עם סיפורי גבורה מאותו יום. גם לא ישמחו שם להשוות בין אסונות קודמים של היהודים לאסון הזה. הם מאוד רוצים להפריד את השואה מהטרגדיה הזו. אף סרט אירופאי לא נעשה על מלחמת יום כיפור, וגם בישראל בקושי נעשה אלא רק בשנים האחרונות".
ד"ר בורס מציין כי גם בקולנוע הישראלי העלילתי כל עוד הנושא הוא טרגדיה אין התגייסות ליצירה בנושא. דהבר דורש השקעה כלכלית אדירה בהיבט ההפקתי, ומשום כך לכל היותר יהיו סרטים קצרים או סרטים דלי תקציב. "אולי אבי נשר ירים כפפה ואולי שפילברג יתמוך. זה תלוי בתוצאה. סליחה שאני אומר את זה באופן נוקב, אבל אם יהיה סוף טוב לסיפור הזה הוליווד תיכנס לאירוע ואם לא, זה ייעלם לנצח".
באשר למפיקים היהודים, גם הם בספק גדול אם יתכנסו לעובי הקורה הקולנועית שכן מדובר בסוגיה כלכלית לכל דבר וכאשר מדובר בהשקעה כלכלית אדירה ואין לכך צופים, בין אם מטעמי אנטישמיות ובין אם מכל טעם אחר, הרי שמפיקים לא ייכנסו לעניין. "זה שיקול מסחרי, זה השיקול ההוליוודי הקלאסי. אם השואה לא הייתה מסתיימת בהקמת מדינת ישראל גם עליה לא היו עושים סרטים רבים. הסרט אקסודוס הצליח כי אחרי השואה קמה מדינה. אם לא הייתה קמה מדינה לא היה כאן סיפור טוב. הוליווד הוא עסק מסחרי ובעיניה סוף טוב זה סיפור טוב. כך היה באנטבה. מלחמת יום כיפור היא לא סיפור טוב כי היא לא הסתיימה טוב".
משמעות הדברים היא שאכן הדברים תלויים בסופה של המלחמה. אם זו תסתיים בהכרעה מוחצת של החמאס ובהשבת החטופים יש סיכוי שיהיו מי שיעסקו בכך גם בהוליווד. בהיבט הישראלי לא ניתן יהיה להתעלם מהאירוע וצפויים סרטים, אם כי כאמור דלי תקציב בשל היכולת הדלה בישראל.
עוד אנחנו שואלים אם אנחנו צפויים לראות פטריוטיזם גולש ומחלחל אל תוך היצירות הקולנועיות הישראליות בעקבות האירועים, ובורס נשמע אופטימי בהתייחס לתקדימי העבר. אחרי מבצע אנטבה הפטריוטיזם עשה את דרכו לעולם הקולנוע וכך גם בסרט 'קרב אויר' העוסק במלחמת ששת הימים. "אני מקווה שהקולנוע הישראלי לא יתבייש לעשות סרטים ש"נגועים" בפטריוטיזם", הוא אומר.
באשר לזירה הדוקומנטארית מזהיר ומתריע בורס כי בקולנוע הבינלאומי אנחנו צפויים לפגוש את האירועים על המסך, אך מהפן ההפוך. אם המלחמה תימשך נראה יותר ויותר סרטים שיתייחסו לסבל הפלשתיני ולמה שמתרחש בעזה. האם זה יקרה גם בישראל? בורס מאוד מקווה שלא. "הישראלים קיבלו מכה חזקה לפרצוף ואני מקווה שזה ינער אותם ויאזן אותם לצד השני".
עוד שאלנו אם מראה הזוועות שחווינו ושהגיעו לכל כך הרבה בתים במערב יגרמו לאנשי קולנוע לחפש את הקרימינאלי, המטורף והמטלטל יותר עבור היצירות שלהם בשנים הקרובות, וד"ר בורס אומר כי אכן קיימת נטייה שכזו. אחרי אסון התאומים עולם הקולנוע נכנס להלך ומפיקים הבינו שאירוע גדול שכזה גם הם לא יכולים היו לחזות, ובשל כך החלו סרטי טרגדיות כלל עולמיות, אירועי צונאמי אדירים וכיוצא באלה. יתכן, הוא אומר, שנראה סרטים ובהם מוטלות פצצות אטום על בירות מוסלמיות בעולם, אולי כאלה שידברו על סופה של ישראל או סופו של האיסלאם, התנגשות ציביליזציות, מסע צלב חדש ועוד. "לא אתפלא אם יהיה תסריט שבו ישראל זורקת פצצת אטום על איראן או להיפך", ובסרט שכזה הגיבור יהיה מי שישרוד את הפצצה, יציל את משפחתו ויאמר בסוף שאין כמו הבית, המשפחה, הנדל"ן וכסף...