רפ”ק מאלי שושנה ממשטרת שדרות משחזרת בשיחה עם ערוץ 7 את השעות הקריטיות בהן ניהלה, לצד חבריה, את הקרב העיקש על תחנת המשטרה בשדרות.
"הייתי קצינה תורנית באותו בוקר של שבת שמחת תורה. כשהתחיל האירוע והבחנו במחבלים רצתי פנימה לתוך התחנה וצעקתי לשוטרים שלי לעלות לגג. התחלנו את קרב חיינו מהגג", מספרת שושנה.
"אנחנו מתמקמים ופתאום שני מחבלים מגיעים. אנחנו יורים והורגים אותם. לאחר מכן פשוט מגיעים גלים של מחבלים ומתנהלים קרבות קשים", היא מוסיפה.
רפ"ק שושנה ממשיכה בתיאור מאורעות הקרב. "זרקו עליי רימון, הרמתי אותו וזרקתי חזרה לכיוון המחבלים. הוא התפוצץ עליהם. למרות זאת הם ממשיכים לתקוף ובגל האחרון של הירי שני שוטרים שלי נהרגים לידי, שוטר ושוטרת. בשלב מסוים כולם כבר או פצועים או הרוגים על הגג - בלי תחמושת. לאחר זמן, צוות ימ"מ שעלה על הגג, הצליח להציל אותנו תחת אש".
"באחד מהגלים מסמנים לי שיש מחבלים במדרגות. אני מרימה את עצמי ממקום שאי אפשר היה לראות אותי, מנהלת קרב יריות ומחסלת את שני המחבלים, אבל הם מצליחים לירות לי בכף היד. החבר'ה שלי ממשיכים לנהל את האירוע מול הפיקוד".
את הרגעים בהם חיכתה לחילוץ היא לא תשכח לעולם. "אחרי שכולנו כבר פצועים - כל אחד ניסה לוודא שיצא בחיים מהמקום הארור הזה. אני לדוגמה, ניסיתי לעצור את הנשימה לדקה בכל פעם, מתוך הבנה שהם יעלו לעשות וידוא הריגה. רק אחרי כמעט 7 שעות כשהימ"מ הגיעו שמעתי קולות על הגג והבנתי שאלה כוחות שלנו. הרמתי את היד וכולם צעקו 'היא חיה'. הוציאו אותנו עם מנוף של כבאית ופינו לבתי החולים".
"מבחינתי זה היה שינוי פרספקטיבה על כל החיים", היא מודה. "באירוע הזה איבדנו שמונה שוטרים ושוטרת. שוטרים שנלחמו ולא וויתרו. שילמנו מחיר יקר. החיים שלי זה עדיין בסוג של תוהו. מבחינה נפשית עדיף לא לשאול אותי איך אני מרגישה בשנה הקרובה. אולי בעוד שנה יהיו תשובות. מבחינה פיזית אני עדיין עם רסיסים בכל היד, אבל אני בחיים ועובדת. אין ברירה, בשביל לנצח צריך להיות בחזית, ושוטרי משטרת ישראל במחוז הדרומי היו המגן האנושי הראשון להגן ולהציל ולהיות שם עבור האזרחים".
"כל בוקר שאני מתעוררת זה בוקר חדש לחיים, וכמו שאמרתי זה פרספקטיבה חדשה לחיים. מסתכלים על הכל באור יפה יותר, שמש זורחת וציפורים מצייצות, וזו תקומה ואנחנו מנצחים", היא מדגישה.
לדבריה, "המטרה של המחבלים היתה לכבוש את התחנה ומשם לצאת למסע הרג ורצח בשדרות. בל נשכח שזה היה בשמחת תורה ואנשים בבתי הכנסת. כל הכוחות שהגיעו לסייע לנו, כולם נלחמו ולא ויתרו, יצאו בבגדי חג ואקדח מול ארסנל של נשק שאי אפשר לתאר אותו. אבל הריתוק הזה שלהם לתחנה לא נתן להם לצאת למסע הרג".
רפ"ק שושנה מספרת על התנועה של התושבים שפונו משדרות בחזרה לעיר. "יש תנועה חזקה של תושבים הביתה. מהפעמים שאני מגיעה לכאן יש תנועה של אנשים, חנויות נפתחו. החיים לאט לאט חוזרים לשגרה. שגרה קצת מוזרה אבל המשטרה כאן, עונה לכל קריאה ולכל טלפון, נותנת את כל מעטפת הביטחון האישי".