1. האמריקאים חוששים משיטוח עזה שעל פני הקרקע. הם לא נותנים את הדעת לשיטוח עזה שמתחת לפני הקרקע. מאות ק"מ של מינהרות שהושקעו בהן מיליארדים, על חשבון רווחת התושבים. תופעה מלחמתית חסרת תקדים!
2. אפילו ידידנו הטובים ביותר אינם מבינים עד תום את הזעם השורר בתוכנו מאז טבח השבעה באוקטובר, זעם שמתגבר מיום ליום כשנחשפות עוד ועוד תמונות הזוועה.
3. שום צבא לא נלחם מעולם בתנאים קשים שכאלה – בתוך שטח אורבני דחוס, בקרב אוכלוסיה צפופה ובסבך מינהרות שכזה. רק החמאס אשם ברצח העם שלו.
4. האם ראש הממשלה יעמוד במילתו, שישראל לא תשקוט, תמשיך בלחימה, עד שיושגו שלוש מטרותיה, כפי שהוא חוזר ומצהיר עליהן בכל מסיבת עיתונאים?
5. אפשר לומר – ואומרים - הרבה דברים חריפים על נתניהו, חלקם אולי נכונים, אבל לומר שהוא רוצה מבחינת "טובתו האישית" להאריך ככל האפשר את המלחמה? - זוהי עלילה מרושעת.
6. נתניהו, מנוסה, חד, עומד יפה במטר שאלות הכתבים, במסיבות העיתונאים שהוא מקיים. אבל בחזית הזאת אין לו שום סיכוי לנצח. העיקר שהמסר עבר ללא סינון.
7. חופש העיתונות הוא ערך חשוב בחברה דמוקרטית, אפילו לעיתון ששם לו ליעד להחליש את ישראל ולבכות את סבלות הפלסטינים. עיתון בשירות שונאינו בדרום אפריקה, בטורקיה ובהאג.
8. אצל מחבלי החמאס האמונה הפנאטית, האיסלאמיזציה הרדיקלית והקריאות "אללהו אכבר" הן תמריץ עיקרי ללוחמנותם הברברית בנו, ה"כופרים". אצלנו, כשחיילים בחזית מניחים תפילין או מבטאים סממן יהודי-מסורתי כלשהו, מיד יזדעקו כל סוגדי דת החילוניות והאוניברסליות.
9. חלמתי שסינוואר מתחנן אלינו: אנא, בבקשה, שחררו את אסירינו, נחזיר לכם את כל חטופיכם. חלמתי שברפיח הקימו את "כיכר האסירים" והחריפו את המאבק לשיחרורם. אבל ישראל מקשיחה עמדות.
10. "ראית את המכתב למערכת ב"הארץ" של אחותך?" – אני נשאל. בוודאי, דבר ראשון בקבלי את העיתון מדי בוקר זה לראות מה מתפרסם בו במדור המכתבים למערכת... הפסקתי להתרגש.