מורנו הרב דוב ליאור הוא מגדולי תלמידי החכמים בדורנו, ובאישיותו ובתורתו הוא משמש משענת לרבים ביישוב היהודי בחברון ובמקומות נוספים במשך שנים רבות.
עם זאת, כמה מפסקיו עוררו סימני שאלה, ואתייחס כאן לפסק האחרון שהתפרסם משמו, היתר לחלל שבת כדי לחסום במעבר כרם שלום משאיות המביאות אספקה לעזה.
אין לי אפשרות לבדוק את הדיוק בפרסום פסק זה, ודבריי כלפיו מוגבלים להנחה שהפרסום נכון. קטונתי מלפסוק בהלכות שבת החמורות בענייני ציבור, וודאי שלא מול כתיפיו הרחבות של הרב ליאור, אך תורה היא ולימוד היא צריכה. יהיו דבריי כהערה ושאלה ולא כפסק הלכה.
ככולנו, גם דעתי אינה נוחה מהתניית ארה''ב את חוזי קניית הנשק והתחמושת ממנה באספקת מזון וציוד לתושבי עזה בעת שהחמאס מעלים כל מידע על חטופינו.
על מידת אספקת ציוד חיוני לחטופינו אנו יכולים ללמוד רק ממספרם הרב של החטופים שלא שרדו את תנאי החזקתם בשבי ולא נותרו בחיים, ה' יקום דמם. מכל מקום נראה, שהיתר לחלל שבת כדי לחסום את המשאיות יכול להתבסס רק על דיני היתר מלחמה בשבת.
אכן, מלחמת ישראל נגד צורריהם הותרה בשבת, והתקבלה להלכה דעתו של שמאי הזקן שדרש בה: ''... על העיר אשר היא עושה אתך מלחמה עד רדתה – ואפילו בשבת'' (שבת י''ט, א ותוספתא עירובין ג', ז).
בפשטות נקבעים דיני מלחמה בהחלטה של עם ישראל להילחם באויביו או בהחלטת מוסד המוסכם על עם ישראל לצאת למלחמה, ובמקרה שלנו – החלטתה של ממשלה נבחרת. היא גם המוסמכת היחידה לסכן את אנשינו בסכנת המוות שהמלחמה גוררת בעקבותיה, וממילא גם לקבוע את צורכי המלחמה, שיצדיקו חילול שבת. פסיקה פרטית של רב, גדול ככל שיהיה, הנותנת דיני מלחמה לצורך לחסום משאיות עם אספקה בשבת היא קביעה שהכרזה על צורכי מלחמה של עם ישראל נתונה בידי כל אדם בעל שיקול דעת הגיוני ומפוכח, ולאו דווקא בידי הממשלה הנבחרת של כלל העם.
חידוש הלכתי זה הוא גדול כמעט מאין כמותו. חיפשתי בהלכה הידועה לי ולא מצאתי לו מקור. אם אכן טוען מוה''ר ליאור שחידוש זה נכון, ואנשים שאינם הממשלה הנבחרת של עם ישראל ולא שליחיה רשאים מכוח דעתם שלהם להגדיר מהם צרכי המלחמה שיש לחלל עליהם את השבת, אנא, יפרסם את מקורותיו.
אם היתרו לחלל את השבת מבוסס על נימוק אחר, אנא יכתוב אותו. ללא נימוק ומקור משכנעים נתקשה לסמוך על הפסק הנזכר באיסור כה גדול של חילול שבת.