אחת הסוגיות הקשות והכבדות ביותר במלחמה האחרונה היא ללא ספק סוגיית החטופים.
אלו שנרצחו בטבח בשבת שמיני עצרת שמחת תורה (7 באוקטובר למניין הלועזי), וכן החיילים והאזרחים שקמו להגן בגבורה מול המחבלים ומסרו נפשם בקרב, הם כבר עלו למחיצת הרוגי מלכות בגן עדן במקום שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, וצריכים אנו לשאוב כח מנפילתם וגבורתם להמשיך בתקומת ישראל.
אלו שנפצעו, מטופלים בבתי החולים ומקבלים את הטיפול המיטבי ואנו כמובן מתפללים להמשך החלמתם ורפואתם השלמה. אך לגבי אלו שנחטפו, אנו עומדים חסרי אונים, אין לנו אפשרות להשפיע על מצבם, הם נתונים בתנאים ירודים לחסדי הגרועים שבאויבינו, שרק מסיבות של סחר בבני אדם כדי להשיג מטרות לאומיות, הם מקיימים אותם, ולא ברור איך היחס אליהם בשוטף, ואין לשער את גודל הצער של משפחותיהם הדואגים לקרוביהם יומם ולילה, ונאחזים בכל שביב של תקווה שרק יהיה אפשר להצילם ולהשיבם בריאים ושלמים לבתיהם.
כולנו מתפללים לשובם, ודווקא במקום שקשה למצוא פתרון שיכלי אנושי, אנו נושאים עינינו למרום ומתפללים לישועת ה', שתרים קרנם של ישראל, ותרים את הרוח והמורל של מדינת ישראל. ואכן בחיפוש פתרונות מעשיים שלנו בהווה, קשה מאד למצוא פתרון יצירתי מקורי שיפתור את הבעיה.
האויב המתוחכם שלנו, שמכיר לעומק את נקודות התורפה שלנו, של הלב הישראלי היהודי, תכנן מראש לפרטי פרטים גם את הטבח הנורא ביותר בתולדות המדינה, וגם את הדרך שלו להימלט מתגובה ישראלית קשה, ביודעו כי ברגע שיהיו בידו מספר רב של חטופים, יוכל לסחור בהם עם מדינת ישראל, על המשך שלטונו בעזה, וסיום המלחמה. ובעצם להכריע שאפשר לטבוח ולרצוח יהודים, ובמקביל לחטוף חלק מהם, ולא לאפשר לישראל לנצח במלחמה. רק כשהוא חושש לקיומו, מתעורר בו הצורך לסחור בחטופים, לא מאהבת החטופים, אלא כי אין לו ברירה, וזה הקלף שבידיו כדי לשרוד ולהחזיק מעמד. זו הסיבה היחידה לקיום עסקת שחרור החטופים הראשונה. אך מה יכול להביא כעת לעסקת שחרור חטופים שניה, כשכל הזמן מוזרמים לאוכלוסיית החמאס של ערביי עזה, טונות של מזון וציוד הומניטרי ודלק שמאפשרים את המשך קיום צמרת החמאס, והמשך ההישרדות של אוכלוסיית ערביי עזה, המצפים בכל יום לשוב לבתיהם ולסמן תמונת ניצחון. אילו נעצור את הסיוע ההומניטרי, ונסכים לחדשו רק תמורת שחרור החטופים, זה יכול להביא את ראשי החמאס לחשב את דרכם מחדש, אם כדאי להם לעשות עיסקה נוספת, כדי שוב לנסות ולהחזיק מעמד. טוב עושים אלו שמפגינים במעבר כרם שלום, כי בחסימת המשאיות שמסייעות לאוכלוסיית החמאס, תוכל להיות הכרעה במלחמה (כידוע מצור זו תחילת הנפילה, על כן אנו צמים ביום עשרה בטבת, יום תחילת המצור על ירושלים).
אין ספק שאילו הייתה אפשרות דמיונית, לשחרר את כל המחבלים בכלא הישראלי, תמורת שחרור כל החטופים מעזה, (ואפילו לסגת זמנית מחבל עזה), ואחרי חצי שנה לפתוח במלחמת חורמה להשמדת האויב מעזה באופן כליל, תפיסת השלטון שלו, השמדת כל תשתיות החמאס מעל האדמה ומתחתיה, השמדת המנהרות על ידי הזרמת גז או מים. וכמובן הריגת כל המחבלים ששוחררו מהכלא הישראלי, זה היה הפתרון הטוב ביותר שאפשר להעלות על הדעת. אך לצערנו הוא לא מעשי. אם אפילו על דבר בסיסי כמו מניעת אספקת דלק לאויב, אין אפשרות לישראל לעמוד מול הלחץ האמריקני, כיצד היא תפר התחייבות בינלאומית שלא לתקוף בעזה? וכיצד יהיה לה הכח לעמוד בפני הלחצים הבינלאומיים לתפיסת השלטון בעזה והעברתו משלטון של אויב לידי שלטון ישראל לדורות. ומפני שפתרון כזה לא קיים, נמצא שהפתרונות היחידים שקיימים כעת, ששניהם מאד לא פשוטים, הם או להיכנע לגמרי לדרישות החמאס, היינו סיום המלחמה, ונסיגת כוחות צה"ל מחבל עזה, שיבת הערבים לבתיהם בצפון הרצועה, מה שתסמל בעיניהם את תמונת הניצחון, והנה יוכלו להוכיח לכל העולם שארגון טרור יכל לפגוע במדינת ישראל לרצוח יותר מאלף יהודים ביום אחד, ואין מדינת ישראל מסוגלת להתגבר עליו, ועוד שהוא הצליח להביא לשחרור אלפי מחבלים מהכלא הישראלי, היש ניצחון גדול מיזה לאויבינו? והמשמעות להמשך היא פשוטה, חיזבאללה ושאר אויבי ישראל יכולים להעתיק את אותו המבצע, וידע מהיום כל אויב של ישראל, שנמצא הפתרון להכנעת ישראל, הרוג ביהודים, וחטוף חלק מהם, והם יכנעו. האם זה מה שנכון לעשות? אם חושבים במבט מערכתי כללי, ברור שלא.
אם כן, הדרך היחידה השניה לשחרור החטופים עוברת בדיוק בכיוון ההפוך. לשנות את המשוואה, לא עוד כניעה והשפלה כלפי ארגון הטרור, אלא להפתיע אותו ולהכות באותו בנקודות שהכי כואבות לו. קודם כל במיידי, הפסקת הסיוע ההומניטרי לערביי עזה, כיצד אפשר לספק סיוע לאוכלוסיית האויב, בזמן שהם מחזיקים באזרחינו כבני ערובה? יתכבדו להשיבם מהרה, ותמורת זה ניתן להם סיוע הומניטרי. האם החטופים לא חשובים לנו מספיק כדי שנמנע כל אספקה לאויב, עד שישחררו אותם? צריך להרעיד את אדמת עזה, ולהפיל על האויב כזה אסון, שמעתה ולעולם שום אויב לא יעז יותר לחטוף יהודים.
ומלבד שזה צודק ומוסרי, הרי ברור לכל שזה מה שיכריע את המלחמה, בלי אספקה של מזון ודלק, כמה זמן יוכל החמאס להחזיק מעמד? הרי ברור שבתוך ימים ספורים יתחיל לזעוק על מצבו, ורק אז יש סיכוי שיסכים לעסקת חטופים שתיתן לו להתארגן מחדש. ויש עוד פתרונות בכיוון זה, עזרא יכין, גיבור ישראל מהלח"י, וצביקה מור, אביו של החטוף איתן מור הי"ו יחד עם שאר החטופים, מציעים רעיון נוסף, שלנו בתור יהודים רחמנים נשמע הזוי וקיצוני, אך מבחינת השפה של המחבלים, זה הרעיון הכי סביר שהם מבינים.
להודיע להם שכל יום שהם עדיין לא משחררים את החטופים, מתחילים להוציא להורג את מחבלי הנוכבה שבידינו, ואחר כך מחבלים נוספים עם דם על הידיים, זה כבר יהיה ניצחון היסטורי עם תודעה היסטורית, שהם ידעו שהתגובה של מדינת ישראל לחטיפת אזרחים היא תגובה קשה ומוחצת שלא הייתה כמותה. מי יעז אחר כך מאויבינו עוד לחשוב על רעיון זה? האם יש וודאות שדרך זו תביא לשחרור החטופים? כאמור אי אפשר לדעת, הוודאות היא רק אצל בורא עולם. אך מבחינת ההשתדלות, האם יש סיכויים גדולים שזו הדרך ההגיונית ביותר להביא לשחרור חטופים, בלי להביא לטבח נוסף של יהודים ולעוד מאות חטופים בהתקפת האויב הבאה, התשובה היא בהחלט שכן.
כמובן החלום של כולנו, שנקום בוקר אחד ונגלה שהיה 'מבצע אנטבה' נוסף לשחרור החטופים, ושחולצו החטופים מידי שוביהם, והם בדרך הביתה למשפחותיהם. זה היה מרים את המורל, מחזק את רוח מדינת ישראל. וודאי שזהו המצב הרצוי והאידיאלי, להביא לשחרור החטופים על ידי מבצע צבאי בלי שום צורך ל'טובות' מהמרצחים. והלוואי וכך יהיה, ועל זה תפילותינו יום יום להשבת החטופים לבתיהם בחסדי ה' ובישועתו. (וכבר ראינו איזו שמחה גדולה והרמת הרוח הייתה בשחרור החיילת אורי מגידיש הי"ו).
ואולם אם לא נזכה לחלום זה, הדרך היחידה הסבירה כאמור לעשות הכל מצידנו לשחרור החטופים, היא שינוי המשוואה, לא שחרור חטופים תמורת המשך שלטון חמאס בעזה, ושחרור כל המחבלים מישראל, קרי תמונת ניצחון לחמאס ולאויבי ישראל. אלא שחרור חטופים תמורת חיים לערביי עזה, אם החמאס ותומכיו - אוכלוסיית ערביי עזה, ידעו שהברירה היא למות או לחיות, הם יבחרו בלחיות, (ומה שטוענים שהם מוכנים להקריב את החיים, זה רק אם הם יודעים שבסוף הם ינצחו ויחזרו לבתיהם וימשיכו את שלטונם בעזה.
אך אם הם ידעו שבכל מקרה עומד להיות עליהם חורבן כפשוטו, והאפשרויות הם או חורבן ומוות, או חורבן והרס השלטון ולפחות שיישארו בחיים, עבור זה, הגיוני שהם ירצו לשחרר חטופים, מתוך שיקול לדחוק את הקץ, ולקוות מבחינתם שבינתיים האומות ינסו להתערב ולהשיג הפסקת אש ארוכה). אך לצערנו, במצב הנוכחי, כשאנו ממשיכים את אספקת הדלק והסיוע ההומניטרי לאויבינו, קשה הרבה יותר להשיג מטרה זו.
נתפלל שיתן ה' בלב מנהיגנו כח וגבורה לקבל את ההחלטות הנכונות והאמיצות בנוגע לשחרור החטופים יחד עם הרמת קרנם של ישראל.
ונמשיך להתפלל ולקוות להצלחת הפעולות של צה"ל למען חילוץ החטופים, ולהגברת הלחץ הצבאי והמצור על ערביי עזה, באופן שיבינו שאין להם ברירה אלא לשחרר את החטופים. ושנזכה לראות ישועות וסיעתא דשמיא גם לא לפי כללי ההיגיון, ושנזכה לראות את החטופים שבים לבתיהם בריאים ושלמים במהרה, וששון ושמחה ישיגו את כולנו ונסו יגון ואנחה.