אחרי שנים של מאבק של תנועת החרם במפעל ההתיישבות הצו של הנשיא ביידן הוא הצלחה מהדהדת לאויבי ההתיישבות.
הוא אומנם מטיל סנקציות כלכליות קונקרטיות על ארבעה מתיישבים, אבל "מפליל" בעיני האמריקאים, שורה של פעילויות שעלולות להכביד בעתיד על מתיישבים וארגונים הפועלים ביו"ש. מדינות אחרות עלולות ללכת בדרך הזו גם הן, כפי שקנדה כבר עשתה. הצו הוא התערבות לא ראויה של הממשל האמריקאי בענייניה של ישראל אבל משנחתם, על ישראל לפעול בנחישות לבטלו.
ההתיישבות ביו"ש שנויה במחלוקת בתוך ישראל אבל בזירה הבינלאומית יש לגביה קונצנזוס נרחב. כמעט כל מדינות העולם רואות בישראל "כובשת" בשטחי יהודה ושומרון ובהתיישבות כפעילות לא חוקית. הן סבורות שהפתרון הראוי לאזור הוא הקמת מדינה פלסטינית. המצב הזה הוביל לאורך השנים להתייחסות מורכבת של מדינות המערב, גם אלו הידידותיות לישראל, כלפי ההתיישבות. מחד, המדיניות הרשמית היתה גינוי של המשך הבניה ביו"ש. מאידך, כמעט אף מדינה לא נקטה בסנקציות קונקרטיות כנגד ההתיישבות. הפעולה החריפה ביותר עד כה, שגם היא היתה מתונה יחסית בפרספקטיבה, היתה סימון מוצרים שמקורם ביו"ש בתחומי האיחוד-האירופי.
הצו הנשיאותי של ביידן משנה את התמונה. צווים נשיאותיים הם מכשיר מרכזי במדיניות האמריקאית אל מול איומים ואויבים. צווים מעין אלו הוטלו בעבר כמו גם בימים האחרונים על שורה של אישים וחברות, בהם כאלו הקשורים לטרור, למשטר האיראני, לנשיא רוסיה ובכירי משטרו, לבכירי המשטר הקובני ועוד. הטלתו על מתיישבים ביו"ש היא בראש ובראשונה אמירה אמריקנית מדינית חריפה מול ממשלת ישראל וסימון של ההתיישבות ביש"ע כגורם שהממשל רואה באופן שלילי מאוד.
עיון בצו מבהיר שהוא מקיף הרבה יותר מאשר הטלת סנקציות על ארבעה מתיישבים. המבוא לצו מבהיר כי הנשיא רואה "רמה גבוהה של אלימות מתנחלים ופינוי בכוח של כפרים" על ידי מתיישבים. כל אלו, מביע הצו חשש, פוגעים ביציבות במזרח התיכון וביכולתה של ארה"ב לממש את מדיניותה באזור, ובה הובלת פתרון "שתי המדינות". הצו מאפשר להטיל סנקציות כלכליות על שורה של פעולות שהממשל סבור שהן מזיקות. בין השאר קובע הצו כי מי שמעורב בפעילות שעלולה "לפגוע ביציבות" באיזושהי צורה, או שהוא, כגורם שלטוני, נמנע מלפעול כדי לעצור פעילות כזו יכול להיות נשוא סנקציות. בנוסף, כל מעורבות שהיא, אפילו במעגל רחוק, באלימות, פגיעה ברכוש, סילוק אנשים מביתם וטרור, יכולה להוות גם היא עילה להטלת סנקציות.
הניסוח העמום והרחב מאוד של הצו דרקוני. לכאורה, אם הממשל יחליט למשל שהקמת מאחז חדש פוגעת "ביציבות באזור", גם אם זו חוקית לגמרי בעיניים ישראליות, הוא יכול להטיל סנקציות על כל המעורבים בה. גורמי ממשלה, חברות בניה ואנשים פרטיים. הרשת של הצו כל כך רחבה שגם מי שמסייע לפעילות כזו במעגלים רחבים, למשל בנק המספק ליווי פיננסי לפעילות, יכול ליפול בגדר הצו אם יופעלו סנקציות כאלו. פרשנות רחבה של הצו יכולה להפוך הרבה מפעילות היומיום ביו"ש ללא לגיטימית בעיניים אמריקאיות.
למרות שהצו הוטל בשלב זה רק על ארבעה מתיישבים, בגלל הדרך בה מתנהלת המערכת הפיננסית הבינלאומית, לצו עלולה להיות משמעות רחבה הרבה יותר. עם החתימה על הצו, פרסמה הרשות לאכיפה פיננסית בארה"ב (FinCEN) התראה למערכת הפיננסית האמריקאית על חובתה לממש את הצו. האזהרה כוללת שורה של "דגלים אדומים" שיקלו על מוסדות פיננסיים לזהות "פעילות אסורה" לפי הצו. גם הדגלים האדומים הללו מנוסחים באופן רחב.
למרות שהצו אמריקאי, ההשלכה שלו היא בינלאומית ומיידית. דרך פעולתה של המערכת הפיננסית הבינלאומית וספציפית שימוש בדולר אמריקאי יוצר מצב בו לארה"ב סמכות אכיפה בפועל על כמעט כל מוסד פיננסי בעולם. זה לא ענין תאורטי. רשויות האכיפה האמריקאיות עושות שימוש בסמכות הזו, ומטילות על מוסדות פיננסיים שהן סבורות שלא צייתו לסנקציות האמריקאיות קנסות בסכומים עצומים. בנוסף, הם יכולים לנתק מוסד פיננסי מסליקה בדולר, ולמעשה לשתק אותו. לסנקציות כאלו עלולה להיות "השפעה מצננת" על נכונות של גופים כלכליים לפעול ביו"ש מתוך חשש שהפעילות תראה בדרך שלילית על ידי ארה"ב גם בשל הצו הזה.
לכן, כאשר מוסד פיננסי אמריקאי וכל מוסד פיננסי בישראל ובעולם, מקבל צו כזה, הוא נוקט באמצעים מחמירים כדי למנוע סיכון לפעולה שמפרה את הסנקציות האמריקאיות. הקפאת חשבונות הבנק של האנשים המוזכרים בצו היא הצעד המיידי והבסיסי. אבל אחריו כל מוסד יעצב מדיניות שתבחן בשבע עיניים כל העברה שיש לה זיקה ליהודה ושומרון או לפעילות כלכלית שזה מקורה. לא כל פעילות כזו תעצר, אבל עצם ההחשדה שלה כשלעצמה עלול לפגוע בה. יהיו בנקים בעולם שיסרבו לה כדי לא לקחת סיכון.
הצו של בידן עלול להיות נקודת מפנה לרעה ביחס של העולם למפעל ההתיישבות. אם הוא יורחב כלפי פעילויות ואנשים אחרים, או אם מדינות נוספות ילכו בעקבות ארה"ב, כמו שכבר הצהירה קנדה, היכולת של תושבי יו"ש לעשות פעולות פשוטות עלולה להיות מוגבלת. ארגונים ועסקים ביו"ש עלולים להיתקל בקשיים בפעילותם הכלכלית היומיומית, בישראל ובוודאי מחוצה לה. כל זה מחייב את הנהגת ההתיישבות לחשב מסלול מחדש. אחרי הטחת הביקורת בממשל האמריקאי והכעס המוצדק על התערבות בענייניה של ישראל, השאלה כיצד אפשר למזער את הנזק. התשובה צריכה לבוא בהנמכת בדמות הנמכת גובה הלהבות בשיח הפומבי וניסיון להידבר עם הממשל בערוצים מדיניים. לצד זאת, פעילות זהירה יותר בשטח ואכיפה משמעותית מול מפירי חוק מתוך הבנה שהם מסכנים את המפעל כולו.
הכותב הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס" ולשעבר יו"ר ועדת הסנקציות נגד איראן.