1
קיווינו שאפשר יהיה לשים בצד את השיח הפוליטי המקטב, לפחות כל עוד עם ישראל יכול וחייב להתאחד סביב מטרות משותפות דחופות וחיוניות לעתידנו ולעצם הישרדותנו. לאחר האסון הגדול, רצינו שתוקם מיידית ממשלת אחדות שתשדר פיוס ויציבות ותחזק את ישראל מבפנים – מדינית, ביטחונית וכלכלית - מול אויביה ומשטיניה ומקטרגיה מבחוץ. רצינו שיח תקשורתי אחר שנמנע מהאשמות הדדיות, מניח את העיסוק בחיפוש אשמים למועד מאוחר יותר, ומתייחס למה שהיה רק במסגרת דיון על מה שצריך לעשות עכשיו ובעתיד הקרוב.
למרות ההצלחות הרבות בשדה הקרב עד כה, ישראל עדיין במלחמה, 134 חטופים עדיין בשבי חמאס, תושבי עוטף עזה ותושבי הצפון עדיין מורחקים מבתיהם, ושקט וביטחון ליישוביהם עדיין לא הובטח. אז במצב הקשה הזה רצינו לדבר רק על המאחד ולא על המקטב והמפלג, ולדבר פוליטיקה זה מפלג.
רצינו, אבל המצב כעת לא מאפשר לברוח מהדיון. במישור הפוליטי, לצערנו לא הוקמה ממשלת אחדות, אלא רק ממשלת חירום וקבינט מלחמה. מפלגות יש עתיד וישראל ביתנו בחרו מסיבות פוליטיות להישאר מחוצה לה. מפלגתם של גנץ ואיזנקוט אומנם עשתה צעד גדול כשהצטרפה לממשלה, אבל כל הזמן משדרת שהיא מתכוונת לצאת בהזדמנות הראשונה שזה יתאים ויתקבל טוב.
בתקשורת הישראלית, לפחות בקרב חלקים נרחבים מתוכה, חזרנו מהר מאוד לשיח של 6.10, בעצם למקום שבו התקשורת נמצאת כבר כמה שנים, כשהקו הפוליטי המרכזי הוא מתקפה רבתי, פעמים רבות שלוחת רסן, על בנימין נתניהו. ועדת חקירה ממלכתית עוד לא הגישה את מסקנותיה, אפילו לא מונתה, אבל אשמתו המרכזית של נתניהו בכל צרותינו ובאסון 7.10 היא מושכל ראשון שאין צורך לבססו אלא רק לחזור עליו שוב ושוב, כל פעם בניסוח אחר.
באופן כללי צו השעה הוא להתפייס, לכבד ולדון לכף זכות, אבל על נתניהו מותר לחשוב הכול ולומר הכול. שרק טובתו הפוליטית עומדת לנגד עיניו, שלא אכפת לו שהחטופים ימותו, שהוא מאריך את המלחמה ללא צורך רק כדי לשרוד פוליטית.
חלפו הימים שבהם נזקקו יריבי נתניהו ושונאיו להפרחת האשמות חסרות יסוד אודות רכישת צוללות מיותרות בסכומי עתק רק כדי שמקורביו יגזרו קופון. כעת כבר לא צריך לתפור לו תיקים עם אישומים תקדימיים בשוחד, ולהתעלם מקביעת השופטים הבכירים שמדובר בהאשמה מופרכת שראוי לסגת ממנה. המצב הקשה שאליו נקלעה המדינה הוא כעת עובדה שאין עליה עוררין. מה שנותר זה רק להחליט שהאשם הוא נתניהו ואין בלתו. לא לתת לו שמץ של קרדיט על המערכה המוצלחת למדי שישראל מנהלת בהנהגתו, ולמנוע ממנו את החסינות הזמנית שהוענקה לרמטכ"ל, לראש אמ"ן, לאלוף פיקוד הדרום, לשר הביטחון ולכל מי שעסוקים 24/7 במלחמה באויב – לכולם, מלבד לנתניהו. אבל רק נתניהו לא לקח אחריות, טוענים בלהט מי שברור כי רגע לאחר מכן היו מסתערים עליו, ורק עליו, בדרישה שיסיק מסקנות ויניח מיד את המפתחות.
וכך, בעיצומה של מלחמה, מתנהל קמפיין שממומן בסכומי עתק ודורש לקיים בחירות במועד קרוב. כאילו שזה הדבר הכי חשוב עכשיו, כאילו שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו כעת מערכת בחירות סוערת, רווית האשמות והשתלחויות הדדיות. למרבה הצער, גם אנשים נפלאים ועתירי זכויות נופלים בפח הזה, ומעניקים לגיטימציה שמאפשרת לגופי מחאה קיצוניים והרסניים שהביאונו עד הלום - שגם חלקם באסון הלאומי חייב להיחקר - לנהל בעיצומה של מלחמה קמפיין בוטה ומשתלח שדורש ללכת לבחירות.
כל זה אינו מאפשר להמשיך לשבת על הגדר, כי אם הדיון יתקיים במעמד צד אחד – אין ספק שמסקנותיו יהיו שגויות. אז נעשה את זה בכבוד ובריסון, אבל נהיה חייבים להביע את עמדתנו, להציג את הצד שלנו גם אם הוא שנוי במחלוקת, כי שיח ציבורי חד־צדדי עלול להניב טעויות נוראיות. למשל, כניעה לכל דרישה שיציב חמאס בדרישה לשחרור החטופים.
2
בואו לא נהיה תמימים. הדרישה לקבוע מועד לבחירות באמצע מלחמה לא הייתה עומדת על הפרק אלמלא הסקרים המוצגים בערוצים השונים שלפיהם צפוי למפלגות האופוזיציה, ובראשן למפלגתו של בני גנץ, ניצחון חד־משמעי. אותו מחנה שנאבק להפיל את ממשלת נתניהו מהרגע הראשון שלאחר ניצחון גוש הימין בבחירות, דורש כעת לקיים בחירות בעיצומה של מלחמה בעיקר משום שהוא מאמין שהפעם סוף סוף נתניהו יישלח הביתה. לפני הטבח ואחרי הטבח, המבט שלהם נותר ממוקד באותה מטרה. אז אולי כדאי שאנשים מהימין שפועלים בשיתוף פעולה עמם לפחות יציגו להם את השאלה הפשוטה הבאה: אם יקרה הבלתי צפוי ונתניהו שוב ינצח בבחירות, האם תסירו את החרם האישי שהטלתם עליו ותצטרפו לממשלת אחדות בראשותו?
ועוד יש לשאול את אנשי השמאל הקוראים להבנה ולהתחדשות: האם אתם מסוגלים לנהל שיחות על פשרה והבנה רק עם מי שממילא קרובים אליכם בדעותיהם? כי להתפייס עם מי שממילא קרובים לכם זו חוכמה קטנה. שלום ופיוס לאומי עושים עם יריבים. פיוס ואחדות זה להגיע להבנות לא עם מצביעי בנט ושקד, אלא עם הרוב המוחלט של מצביעי הציונות הדתית שהעניקו לא פחות מ־14 מנדטים לסמוטריץ' ובן גביר, וגם בסקרים שנערכים היום מעניקים להם מנדטים במספר דומה. פיוס ואחדות זה לדעת להסתדר לא רק עם אסכולת ישיבת הר עציון ותושבי תקוע, עם יועז הנדל ועם מתן כהנא. אלה היו שותפים פוטנציאליים זמינים גם קודם. מה לגבי הליכודניקים, בוחרי נתניהו? גם איתם אפשר להגיע להבנות, או שאותם אתם מדירים? איפה אנשי שדרות, נתיבות ואופקים בכל הסיפור הזה?
3
ביום שלישי השבוע הוצג בערוץ 14 סקר מנדטים שערך מכון הסקרים 'דיירקט פולס' בהנהלת שלמה פילבר, שתוצאותיו שונות בתכלית מאלו המוצגות מפעם לפעם בכלי תקשורת גדולים אחרים. לפי ממצאי הסקר, אילו נערכו היום בחירות היה הליכוד בראשות נתניהו מקבל 28 מנדטים, בעוד המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ זוכה רק ב־26. בספירה כוללת, מפלגות הקואליציה הנוכחית קיבלו לפי הסקר 59 מנדטים, בעוד המפלגות הערביות זוכות ב־10 מנדטים ושאר מפלגות האופוזיציה זוכות ביחד ב־51 מנדטים. גם אם נספור את המפלגות הערביות בצד של גוש מפלגות האופוזיציה, עדיין מדובר על פער של שני מנדטים בלבד שיכול להיסגר בקלות.
אפשר לבטל במחי יד את תוצאות הסקר ולטעון שערוץ 14 מוטה לצד נתניהו, אבל באותה מידה ידוע ששאר הערוצים מוטים נגד נתניהו. אפשר לטעון שפילבר הוא סוקר בודד מול סוקרים רבים החולקים עליו, אבל כדאי לזכור שלפחות בפעם האחרונה הוא היה המדויק מכולם.
4
לא צריך להיות חסיד שוטה של נתניהו, מותר לחשוב שהוא טעה טעויות גדולות, ועדיין להחזיק בדעה שעיקר האשמה באסון 7.10 רובצת לפתחו של הדרג הביטחוני המקצועי. החור השחור המודיעיני, הקונספציה שחמאס מורתע ואינו מעוניין במלחמה, המכשול הכושל שהוקם בעלות של מיליארדים ונפרץ בעשרות מקומות, ההחלטה להתעלם מההתרעות בליל שמחת תורה בלי לשתף את הדרג המדיני במידע ובהחלטה – בכל אלה אשם בעיקר הדרג הצבאי. ובלי כל הכשלים הטקטיים האלה האסון לא היה קורה, למרות השגיאות האסטרטגיות שאין להתכחש לחלקו הגדול של נתניהו באחריות להן. למשל עסקת שליט, שהעניקה לחמאס גם את רב המרצחים סינוואר ועוד מנהיגים וגם תמריץ עצום לחטיפות נוספות. למשל נקיטת אסטרטגיית ההכלה, שאפשרה לחמאס להתעצם צבאית על סמך האשליה שנוכל בכל עת להרתיעו מלהשתמש בכוח שצבר. למשל הסכמי אוסלו, שנתניהו התנגד להם בכל כוחו אבל השלים עמם כעובדה, וההתנתקות שנתניהו לא באמת נאבק כדי לסכלה. אבל בכל אלה נתניהו לא היה לבד. כמעט כל מבקריו ויריביו הפוליטיים היו שותפים לפחות לחלק מהכשלים הללו, אם לא לכולם. אז נניח שנלך לבחירות ונדיח את נתניהו בגלל הכשלים שלו, את מי נמנה במקומו? את בני גנץ ואיזנקוט, שותפים מלאים בהקמת המכשול הכושל ובאסטרטגיית הכלת החמאס והרתעתו?
הדבר האחרון שישראל זקוקה לו כעת הוא מערכת בחירות, ועוד כזו שתוצאותיה עלולות בעיקר להזיק. במקום זאת, אם חפצי פיוס אנו, פיוס שהוא גם מכפיל עוצמה ביטחונית, מדינית וכלכלית, בואו נקים כאן ועכשיו ממשלת אחדות בכנסת הנוכחית. ממשלה בלי פסילות, הדרות וחרמות. ממשלה שתכהן לפחות עד שהארץ תשקוט ובנים ישובו לגבולם, ושסוגיות שנויות במחלוקת ייפתרו בה מתוך הידברות וחתירה לפשרה.
אין צורך במערכת בחירות משסה, מקטבת ומפלגת. בחרנו בכנסת הזאת לפני קצת יותר משנה. צו השעה הוא לשים את המחלוקות בצד ולהקים כאן ועכשיו ממשלת אחדות.
לתגובות: [email protected]
***