בעוד המוסלמים (שמכונים ערבים אצלנו) מלאי ציפייה להתעלות הנפש בחודש רמדאן, לצום ולפורקן, לתפילה, התבוננות ולשמחה, ולשחרור יצרי קרב ומלחמה - היהודים מלאי חרדה לימי פרעות.
עם איום של כליה שאורבת לעדת היהודים, סכנה ממשית של השמדה בידי המן הרשע, התהפך סיפור פורים באופן חד במהלך העניינים: "נקהלו היהודים...לשלוח יד במבקשי רעתם". נתקפו הפרסים בפחד נוראי – נרתעו – "ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשונאיהם כרצונם". היהודים הרגו בשושן 500 איש, כפעולת סיכול מוצלחת ביותר. תושבי שושן התכוונו לרצוח אך לא הספיקו להוציא את מזימתם לפועל.
בהמשך הלחימה נהרגו עוד 300 איש בשושן, והגדילו לעשות היהודים בשונאיהם לקטול עוד 75,000. נוכח התוצאה המדהימה של המערכה, עשו היהודים משתה ושמחה, ונחו.
עם היוודע הסיפור של פורים למוסלמים בירושלים ובארץ כולה, חרד לבם ורטטה נפשם. דאגה עמוקה השתלטה על כל הציבור הערבי בארץ, הציפיה לרמדאן התעממה. שמא גורל דומה לשושן ינחת עכשיו על פלשתין.
אווירה משונה מכסה את פני ישראל לקראת חודש רמדאן. אנשי ציבור ישראלים צופים חזות טורדנית, נכנסים לדכדוך-נפש. כבר חוששים העוסקים במלאכת הביטחון וההיערכות המשטרתית מאיזה ועדת חקירה עתידית שתקום, בנוגע למודיעין הלקוי והכשל המבצעי ברקע לאלימות והרג שהיו.
אלה ימי רמדאן המתוחים...הר הבית וירושלים בסכנת התלקחות.
אל דאגה: תגובת הנקמה הישראלית אחרי הטבח בשמחת תורה כבר כובשת את הדרך לניצחון מוחלט על שונאינו.
מי בכלל מפחד מרמדאן...אבל אולי מפורים יש לאנשים סיבה לפחד.
ספר חדש של המחבר הוא צירופי מקרים ועוד מסתורי חיים: מבט של תורה (גפן בית הוצאה לאור).