על שופטים וזאבים

רועה צאן נושא באחריות גדולה לשלום העדר בשדות ובמרחבים, כי בלעדיו לא יהיו לכבשים סיכוי לשרוד במקרה שיופיעו זאבים טורפים מולם. הרועה והכבש קשורים בגורל, זה המגן וזה המאוים, ולשניהם אויב משותף.

גם בין האזרח והשופט קשר אמיץ נוכח עוולות ופשעים במרחב הציבורי. בלי שופט צדק האזרח מופקר וחסר אונים נוכח גזלנים, ושאר להקות עבריינים למיניהם. הודות לשופטים אמינים וגם אמיצים יוכלו האזרחים לחוש ביטחון, שאם יהיו קרבנות של פגיעה בגוף וברכוש, יעמדו בפרץ השופטים כדי להעניש את הזאבים שטורפים כל חלקה טובה בחברה.

לפעמים קורה שבחלום הלילה מדמיין הכבש התמים והפגיע שהוא יהפוך לזאב. פעם הבריק פרופסור ישראל אלדד, שהיה איש חכם ומנוסה, רעיון מקורי וחד אגב זאבים וכבשים. ישראל בדימוי הכבש מוקף על ידי אומות טורפות בדמות שבעים זאבים. אבל בנבואת ישעיהו של אחרית הימים ושלום תהיה מציאות של "וגר זאב עם כבש". אפילו אז, העיר אלדד, הוא ירצה להיות הזאב.

מסתבר, גם לרועה עולים לפעמים הרהורי לילה. חייו סובלים משגרת-יתר ושעמום. הוא מקיים את התפקיד ושומר על הכבשים, אך בלי תחושת סיפוק. גם הוא רוצה להיות זאב, בלי לחכות לאחרית הימים.

האופי ורמת השאיפות של הרועה עוברים שינוי ללא היכר. כמו שיש אדם שהוא זאב בעור כבש, כעת מופיע זאב בעור רועה. במקום לשמור על הכבשים, נכונו לו הזדמנויות לטרוף אותם. לפי הפתגם הידוע "אדם לאדם זאב", והנה "רועה לכבש זאב".

אחרי שחלפו השנים שהרועה שמר על הכבשים המסכנים, וללא תמורה רגשית או חומרית הולמת, פרצה תקופה חדשה של אדנות ושליטה ללא מיצרים. עתה רוכב הייצור רועה-זאב בשינויו על העדר תוך מעמד רם ונישא. בעבר לא הטריד את הרועה תופעת פלישה של מסתננים שהרסו את שלוות העדר, עכשיו הוא בעצמו פולש לתחום לא לו, מטיל אימה וגם טורף עובדות בשטח. כמו הזאבים שרצים למרחקים גדולים ומסתערים על יעדי טרף, זינקו שופטים בריצה לטווח ארוך ומסתערים על משרות שבצדם כבוד ומנעמיו.

היו זמנים שלהיות זנב לאריות היה נחשב מכובד ושאיפה ראויה לגמרי. כל אחד, נטול יוהרה וגסות-רוח, ידע את ערכו, תפקידו ומקומו המתאים. לא התבלבלו הבריות, לא אלה על שתים ולא אלה על ארבע. אחרי שהאנדרלמוסיה השתלטה על העולם, כל אחד כבר לא מוכן להסתפק בפחות מלהיות זאבים – אף ראש לזאבים.

בסיכומם של דברים: היו שתיארו את הפוליטיקאים כאילו הם זאבים החומסים את העם, אבל קרה שהשופטים הפכו את נבחרי העם לכבשים. במקביל, את העדר השופטים חסמו, הפקירו, רוששו, השמיצו וסיכנו ללא רחם. הייתכן שהרועים ששליחותם להגן על עדר ה' "בית יהודה" (בלשון זכריה הנביא) הפכו לזאבים?