אבו מאזן ובכירי הרש"פ. ארכיון
אבו מאזן ובכירי הרש"פ. ארכיוןצילום: Flash90

ראש ממשלת הרש"פ, מומחמד אשתיה, הודיע לאבו מאזן על התפטרות ממשלתו. מה עומד מאחורי הצעד הזה ומה צפויות להיות השלכותיו? על כך שוחחנו עם ראש לימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ד"ר עדו זלקוביץ', מומחה לסכסוך הישראלי ערבי, ולדבריו מדובר בלא פחות מהונאה פלסטינית של המערב על מנת להפעיל לחץ מדיני נוסף על ישראל.

"המהלך הזה נועד להקדים תרופה למכה ותכליתו ללמד אותנו שהרש"פ רוצה לשדד את מערכותיה לקראת היום שאחרי", אומר ד"ר זלקוביץ' ומרחיב: "מחמוד עבאס שומע את הקולות הרבים בישראל, בארה"ב ובמערב, והקולות הללו דורשים ממנו לערוך רפורמות ברש"פ כתנאי להשתלבות בסיפור המדיני של היום שאחרי, וזה צעד ראשון שהוא עושה בכיוון הזה".

"מעבר לכך, הצעד הזה יכול להוות גם צעד של גישור פנימי בין הפתח' והחמאס לגבי שאלת היום שאחרי. כמו שכולנו יודעים ישראל לא רוצה וכמובן אסור לה לאפשר, לפחות לדעתי, לחמאס שום דריסת רגל פוליטית ביום שאחרי, אבל ממשלת טכנוקרטים יכולה לאפשר לאנשים שמזוהים עם האידיאולוגיה של חמאס אבל לא חברים בתנועה לקחת חלק בפעילות הפוליטית", אומר זלקוביץ' ומציין כי אכן ישנם כאלה שאינם שייכים מעשית לחמאס אך תומכים בתנועה ובאידיאולוגיה שלה, ודרך הממשל הטכנוקראטית החדשה יוכלו למצוא את עצמם, ומאידך גם את האידיאולוגיה שלהם, ליד הגה השלטון.

בדבריו מציין ד"ר זלקוביץ' ומעיר כי "אחת הבעיות הגדולות של צה"ל המודיעין הישראלי ומערכת הביטחון הישראלית היא לדעת מי אנשי חמאס ומי לא. הרי חמאס היא חלק מהחברה הפלסטינית ומחבליה לבושים אזרחית ונטמעים באוכלוסייה, ולפעמים משתלבים במחנות העקורים, בבתי הספר ובמקומות מסתור אחרים, וכשמסתכלים על האדם ברחוב לא יודעים מה האידיאולוגיה הצרופה בראשו. כך שיש אקדמאים עיתונאים ואחרים שמזוהים עם הרעיון האידיאולוגי אבל הם לא חלק פעיל בתנועה".

האם המשמעות היא שכל ממשלת הטכנוקרטים שכעת מבקש אבו מאזן להקים אינה אלא הונאה שכאמור תכליתה לקרוץ למערב ולדרישה הישראלית לראות את מי שאינם אנשי חמאס בממשל החדש, בעוד בפועל מדובר במי שחגגו את טבח השבעה באוקטובר שמחו על תוצאותיו? על כך משיב ד"ר זלקוביץ' ואומר כי מדובר בהגדרה נכונה וישירה ביותר של הדברים.

"כל ממשלת טכנוקרטים שבה יהיו אנשים שמזוהים עם החמאס מלמדת אותנו שהרש"פ מבינה שהחמאס הוא חלק מהציבור הפלסטינית, מה שהיא ידעה תמיד, וכעת היא בוחרת לתת להם חלק ונחלה בשולחן מקבלי ההחלטות הפוליטיות", אומר זלקוביץ' ומוסיף כי לתפיסתו "ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שום מצב שבו חמאס זוכה להשתתפות פוליטית. זה ארגון טרור שיש להוקיע אותו ואת מעשיו ואת חבריו וראשיו לתקוף בחורמה בין אם הם מהזירה הצבאית, הפוליטית או חברתית אזרחית ותקשורתית".

עם זאת הוא מוסיף ומציין כי "כפי שניתן למוטט את ארגון החמאס ולפגוע בכל התשתיות הפיזיות והפוליטיות הנראות לעין, מדובר באידיאולוגיה שלא ניתן להוציא מהראש של האנשים, אבל כל מי שתומך באידיאולוגיה הזו צריך לדעת שהוא ישלם על כך מחיר כבד מאוד, וזה מה שישראל עושה ברצועת עזה, ולטעמי אנחנו רק במחצית הדרך וההרס והפעלת הלחץ הצבאי על הרצועה ועל תשתיות חמאס יימשכו. אנחנו עדיין לא רואים שם את הסוף".

אם כן, מדובר למעשה באצטלה טכנוקראטית לניסיון נוסף לייצר ממשלה משותפת לחמאס ולפתח', וזאת לאחר סבבים קודמים רבים בהם ניסתה הרש"פ לקיים מהלך שכזה אך לא הצליחה, וכעת היא מבקשת לתעתע בכולנו ולהגיע לאותה "ממשלת אחדות" תחת הכותרת 'ממשלת טכנוקרטים' שתזכה ללגיטימציה במערב שילחץ על ישראל להכיר בה. ד"ר זלקוביץ' מדגיש כי "אין שם אהבה גדולה, ובמידת האפשר הפתח' ימשיך לנסות ולדחוק את חמאס מהזירה הפוליטית, ובוודאי שלא לאפשר לחמאס להשתלב במנגנונים של אש"ף ששם הכסף הגדול והלגיטימציה הבינלאומית של הפלסטינים. חמאס שואפת להשתלב במוסדות אש"ף כי המחזיק בפוזיציה של יו"ר אש"ף מתקבל כנציג הרשמי והלגיטימי הבכיר ביותר של הפלסטינים".

על אף יריבות פוליטית קדומה זו "פתח' לא יכול לעצום עין מהתמיכה הרחבה של חמאס ברחוב הפלסטיני. חמאס מבטא עמדות יסוד מרכזיות בחברה הפלסטינית וגרעין התומכים שלהם הוא רחב וגדול". התוצאה היא מבחינתה של ישראל היא שהיא מוצאת את עצמה "בין הפטיש והסדן, כי בסופו של דבר חלקים רחבים במערב שהם שותפים אמיתיים לנו כמו הממשל האמריקאי ומדינות מרכזיות וליבראליות בהן גרמניה ובריטניה וצרפת, הן רוצות לראות בפתרון שתי המדינות פתרון בר מימוש".

למעשה מאחורי חלק מחברי הממשלה הטכנוקרטית שעשויה לקבל לגיטימציה בינלאומית תהיה אידיאולוגיה חמאסית. בנוסף, אומר זלקוביץ' "הרש"פ עושה זאת כדי לאפשר לה לשוב ולשלוט על הרצועה שנשלטת על ידי חמאס. היא מבינה שהיא לא תצליח לעשות זאת אם ינסו לכפות את שלטון היחיד שלה בתמיכה של המערב".

"זה אתגר לא פשוט עבור ישראל כי עצם העובדה שמדברים על רעיון המדינה הפלסטינית כתוצאה מתהליך מדיני ישיר שיחל עם סיומה של המלחמה זה פרס וניצחון לטרור, וישראל צריכה לעשות ככל האפשר על מנת שלא יהיה חיבור בין אירועי השבעה באוקטובר לבין תהליך מדיני שמדבר על מדינה פלסטינית, כי אז ייווצר אתוס של מלחמת עצמאות פלסטינית בהובלת חמאס, מדינה שקמה בעקבות רצח אונס וביזה. יהיו לדבר הזה השפעות על הזיכרון הפלסטיני הקולקטיבי ודבר כזה יעודד רצון לביצוע מהלכים רצחניים כאלה בעתיד".

לטעמו של ד"ר זלקוביץ' המענה הישראלי חייב להציב אותה במקום אחר מעמדת הסרבן אך עם זאת להציב שורה של דרישות: "ישראל צריכה להציג אופק מדיני מרוחק מפוכח ומדורג בהתניה ובלוחות זמנים של כעשור, מתוך הבנה שישראל צריכה להמשיך ולהחזיק בשליטה הביטחונית כדי להגן על האינטרסים שלה. אני לא מאמין שתיתכן אפשרות כזו של מדינה פלסטינית אבל צריך לדבר על כך כדי להפיס את דעתו של המערב ולהראות שישראל עדיין בוחרת בדרך ההידברות".