מעטים הדברים שיכולים להוסיף כאב על הכאב על יהונתן.
ההתקפה האכזרית על בנו של בצלאל סמוטריץ' שמכוונת גם לכל הישיבות הגבוהות, הייתה אחת מהם. נעלבתי בכל ליבי בשביל יהונתן הי"ד ולהעליב אב שכול זה לא דבר של מה בכך.
זה הזמן לגלות, שיהונתן, שנהרג בהסתערות שבה הציל חברים רבים, גיבור שכמותו, היה תלמיד ישיבה גבוהה. גם הוא בגיל עשרים לא התגייס. גם הוא בגיל עשרים 'לא ידע מתי הוא יתגייס לצה"ל' גם הוא התגייס לשרות מקוצר של שנה ומשהו בערך בגיל 22.
והוא, יהונתן שלי, היה מטובי הלוחמים. מהמסורים שבהם, מהמקצועיים שבהם, מהמסתערים שבהם, נגביסט חוד שכל המחלקה, כן גם חילוניים שהתגייסו בגיל 'הנכון' ועשו שרות מלא, הסתכלו עליו בהערצה ולמדו ממנו איך צריך להילחם.
ואת זה חשוב שיבינו כל מייצרי הסקופים בשקל: יהונתן היה לוחם דגול ואיש צבא מקצועי לא למרות שהוא למד בישיבה לפני הגיוס, אלא דווקא בגלל שהוא למד בישיבה לפני הגיוס.
האם לא ברור לכולם בעקבות המלחמה הזו, שהנשק העוצמתי ביותר של צה"ל זו רוח הלחימה??? האם לא ברור שרוח הלחימה של אנשים שעוזבים את ביתם חדורי תחושת שליחות ומוכנים לסכן את חייהם למען עמם היא זו שמכריעה את הקרב?
אז שתדעו, את רוח הלחימה הזו, עם כל הכבוד, יהונתן לא למד בסדרות החינוך בצה"ל, את הרוח הזו הוא נשם בישיבה.
עם ישראל למד במלחמה הזו להעריץ את הישיבות שמצמיחות לוחמים כמו יהונתן. העיתונאים כדרכם מזדנבים מאחור.
בתום המלחמה, אחת המסקנות החשובות ביותר שצה"ל צריך להסיק היא השקעה מסיבית בנשק העוצמתי ביותר של צה"ל, רוח הלחימה. מחלקת הפקת הלקחים של צה"ל חייבת לשבת בישיבות במשך תקופה ארוכה ולנסות להבין כיצד לימוד תורה בונה את הרוח ומעצב לוחם עז נפש, עוצמתי ונכון לכל משימה.
אז תצדיעו לבניה סמוטריץ', עיתונאים קטנים שלי. ממש בימים אלו שאתם מחפשים סקופים עלובים, בניה מכשיר את עצמו להיות איש עז רוח, איש שבבוא היום יתן לעם ישראל את הרוח הגדולה שתפחיד את אויבנו ותמלא את ליבנו בתקווה גדולה.
תתפללו עיתונאים, בשבילכם תתפללו, שהבן המתוק שנולד ליהונתן אתמול ונחמן בנו הבכור, ילכו בדרך של אביהם, ילמדו תורה בישיבה גבוהה בגיל עשרים ויתגייסו לצה"ל כשאור התורה בליבם.
זה משתלם. לכם זה משתלם. לכם ולילדכם.