תחיה לובר, אימו של יהונתן ז"ל שנפל בעזה, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על הכוחות שמאפשרים לה להתמודד עם האובדן והכאב בעצמה וגם להעניק מכוחה לאחרים.

"בכל פעם שאני מגיעה לאם שכולה אני מרגישה ממש את הכאב הזה שאי אפשר להבין אותו. מדובר בכאב שהולך איתך כל היום ואתה מתרגל לחיות איתו ולהמשיך קדימה. אני רואה כמה כוח נותן כשאנחנו הלכים למשפחות שכולות. אני אומרת להם שמאז שיהונתן נהרג אני מרגישה חזק מאוד שאנחנו לא סתם בני משפחה, אימהות, אחים או אחיות, אלא משפחה של הרוג מלכות שעושה עכשיו תפקיד מאוד חשוב בשמיים.

אני יודעת שיש לי תפקיד מאוד חשוב וכשאני יוצאת החוצה אני מסתכלת על עצמי במראה כמה פעמים ומנסה להבין אם אני ראויה עכשיו להיות אמא של יהונתן. יש אנשים שמסתכלים עלי ואני לא רוצה שהם יראו אותי נבולה, אלא ללכת בראש מורם ולגרום לאנשים להתקרב אלי. כי אם אהיה במקום של שפל זה עלול להשפיע גם על הסביבה", מסבירה לובר.

היא גם נותנת דוגמה לדבריה. "ביום מסוים יצאנו לנחם משפחה ואמרתי שאחר כך אני יוצאת עם בעלי וסתם אשים עלי שמלת ג'ינס. הסתכלתי על עצמי במראה, חזרתי לחדר הארונות, החלפתי שמלה, החלפתי כובע ותיקנתי את האיפור. כשנכנסתי לניחום האבלים שאלה אותי האישה: 'אז גם אני אצליח להגיע להיראות כמוך למרות האבל?' ואז אמרתי לבעלי שמזל שהחלפתי את הבגד כי הנראות שלי משדרת כוח.

אני גננת ומשמשת מקור של שמחה, חיבוק, אנרגיות, ריקודים ושירים. ניסיתי לחזור לזה וראיתי שאני לא מצליחה וגננת לא יכולה להיות עצובה. לקח לי קצת יותר מחודש עד שהאנרגיה חזרה, ואני עד היום עובדת על ייצור אנרגיות של שמחה מתוך הכאב והבור שנוצר בלב" מוסיפה לובר.

היא מתארת קישוט לסוכה שנוסך בה כוחות ונוצר בעמל רב מתוך כוונה לייצר משהו שייצג את זכרו של יהונתן. "מאז שיהונתן נהרג אני מחפשת תמונה גדולה לשים בכניסה לבית שתיתן כוח למי שנכנס. בהתחלה שמתי תמונה של יהונתן אבל הורדתי איתה כי ראיתי שלבעלי זה פחות נותן כוח. חשבנו יחד על 'ידיד נפש' שכל מילה מרגישה כאילו נכתבה על יהונתן. אני מנסה לבנות את זה עם הגרפיקאית - ובערב סוכות - ביקשתי מאביה אשתו של יהונתן לשלוח את ההזמנה לחתונה.

"אני מקבלת את ההזמנה ופתאום הכל מסתדר לי. זה סיפור של רבי נחמן שמתאר חתונה ומחולק לשבעה חלקים. יהונתן סיפר את הסיפור באירועים ובכל שבע ברכות סיפר פרק מהמעשייה. בהזמנה כתוב את מה שאני מרגישה: 'ועשו שם חתונה לאלה הבנים הללו'. בכל יום בשמיים יש חתונה לחלל אחר שנופל. ועוד כתוב: 'והכניסו אותם לחופה מתחת כיסא הכבוד והיו שמחים מאוד מאוד'. אני מרגישה שיהונתן שמח שם ופועל משם.

בכל פעם שנופל חלל אני מרגישה שיהונתן פושט ידיים ומקבל אותו. גם אנחנו, למרות הכול, שמחים ויודעים שאנחנו בתהליך של גאולה ולא תמיד אנחנו מבינים אותו. אנחנו גם זוכרים את כל החסדים שהקב"ה עושה איתנו ונותן לנו כוח להמשיך. הגרפיקאית עבדה על זה שעות והוספתי את הפסוק 'ונסו יגון ואנחה' ובעלי שתלה את הכרזה אמר שזה בדיוק הפסוק של השבויים, ופתאום הרגשתי שזה משהו כללי מאוד שמדבר לכולם", היא מסכמת.