עלייה של 35% במספר התקפי הלב מתחילת המלחמה" בישרה הכותרת הראשית ב'וואלה':
"נתונים שמגיעים משני בתי החולים מראים שמצבם הבריאותי של הישראלים הולך ומדרדר בעקבות המלחמה בעזה".
למרות שגרת המלחמה שנכנסו אליה שמופרת עם כל 'הותר לפרסום' שמזכיר לנו שעדיין טובי חיילינו מוסרים את נפשם בחזית, הצלקות הנפשיות רק מתחילות להתגלות ובן הפוסט טראומטים נמצאים גם נערים ומתבגרים שחלקם מרגישים שעולמם האמוני קרס לתוך מבול של שאלות אמוניות שלמרות שהם משוועות לתשובות לא תמיד נתקלות בכתובת.
השבוע דיברתי עם הורה אחד שהתקשר אליי וסיפר לי בכאב שהשבת הייתה הפעם הראשונה שהבן שלו העדיף להישאר בבית ולא ללכת איתו לתפילה.
החבר ניסה לברר מה נסגר ומה קרה דווקא עכשיו והבן שלו הסביר לו בפשטות שמאז השבעה באוקטובר הוא מרגיש שהאלוקים שהוא התפלל אליו כל יום וכל שבת מסתתר לו ויש לו חסימה כזו בלב.
"אז למה עד עכשיו הגעת איתי לתפילה?" שאל אותו האבא
"כי לא רציתי לצער אותך..." ענה הבן, "אבל השבת הרגשתי שזהו זה. אני כבר עושה שקר בנפש שלי ונשבר לי להעמיד פנים. אז זהו...".
ההורה המשיך וסיפר לי שהוא ואשתו חששו שהעניין לא נגמר כאן ושאם הילד שלהם החליט שלא מתאים לו יותר ללכת לבית הכנסת, מה הסיבה שהוא יסכים ללכת לישיבה התיכונית או ללכת עם הכיפה שלו?
"בהתחשב בעובדה" המשיך האבא ואמר לי: "שיש לנו עוד ילדים קטנים בבית, אנחנו ממש מודאגים עם הבן הבכור שלנו יחליט לעזוב הכול".
כשהתייעצתי על המקרה עם אחד מאנשי החינוך הוותיקים, הוא אמר לי שבוודאי שאין טעם ללחוץ והנער צריך את הזמן והמרחב שלו גם אם זה אומר להפסיק ללכת לתפילה. גם אם זה אומר להפסיק ללכת לישיבה וכן, גם אם זה אומר להוריד את הכיפה.
הנער שואל שאלות קשות. נוקבות. נכונות. נוגעות. חזקות והוא צריך לקבל תשובות. אין כאן שאלה בכלל.
מסרתי את התשובה לאבא וחשבתי על כל אותם נערים ונערות שספגו את ההלם והכאב והטראומה ורק מחכים שמישהו יפנה אליהם. את פתח לו. שמישהו יראה אותם. יבחין במצוקה שלהם. יזהה את ההלם שהם שרויים בו.
חשבתי על כל אותם אבות ואמהות שחושבים שאם הילדים שלהם לא פונים אליהם ולא שואלים שאלות אז זה אומר שהכול טוב.
כי אין מצב שהכול טוב...כאילו באמת נדמה לכם שאפשר לעבור את השבעה באוקטובר ולהישאר אותו הדבר? שהלוחות הטקטוניים של האמונה לא זזו ורעדו וגעשו והתנפצו?
אז הורים יקרים! יש לכם מתבגרים בבית? אל תחכו שהם יגיעו אליכם ויודיעו לכם שהם רוצים להוריד את הכיפה...שהבת תכריז שהיא לא רוצה ללכת יותר לאולפנה כי זו כבר לא הדרך שלה...
תזמינו אותם לקפה. שבו איתם. דברו. תשוחחו. תראו מה המצב ואיך אתם יכולים לתת להם מענה למצוקות האמוניות שלהם.
בואו תשאירו את ה'יהיה טוב' ואת ה'הכול בסדר' כמו גם את ה'נו ניוז גוד ניוז' לעולם שלפני השבעה באוקטובר.
בואו תהיו מוכנים.