מחוזות ההזיה זה ממש כאן
אם לרגע חשבנו שגבולות ההזיה כבר לא יוכלו להיפרץ עוד, נכונה לנו אכזבה. שימו לב לדיווח הבא: הודו קיימה בשטחה הימי תרגיל צבאי בינלאומי. עד כאן הגיוני, סביר ואפילו קצת משעמם, אלא שכאן מגיע השלב שבו מספרים לנו מי היו השותפות לתרגיל הצבאי הזה.
ובכן, אני מתקשה להאמין, אבל כך לפחות דיווח 'גלובס' – השותפות לתרגיל היו אינדונזיה, אוסטרליה, צרפת (עדיין משעמם), רוסיה (מתחיל להתחמם), ארצות הברית (עם רוסיה? זו שכותשת את אוקראינה ומנודה בעולם?) וגם... איראן...
לא, לא, זו לא טעות. ארה"ב רוסיה ואיראן היו שותפות לתרגיל צבאי בינלאומי משותף. כל אחת מהשלוש שלחה ספינה צבאית, הרוסים את 'וריאג', האיראנים את 'דנה' והאמריקאים את 'USS הלסי'.
מישהו מוכן רק להדריך אותנו איך אנחנו אמורים להתמודד עם הנתון הזה? אלו האמריקאים שאנחנו מכרכרים סביבם ומגדירים אותם בלי הרף כידידינו הטובים ביותר? אלה האמריקאים שמוגדרים בפי האיראנים כשטן הגדול? אלו האמריקאים שהטילו סנקציות על האיראנים? אלה האמריקאים שאמורים לסייע לנו אם יחליטו האיראנים לפתוח במלחמה בצפון? אלה האמריקאים שדורשים מאיתנו לא להפתיע אותם בתקיפה נגד הגרעין האיראני? אלה האמריקאים שדורשים לדעת כל פרט מודיעיני עלינו? הם אלה שאשכרה משתפים פעולה צבאית עם האיראנים?
מצטער אין לי שום בדל פאנצ' חכם לסיים בו את ההערה הזו, חוץ מזה שמישהו שפך על ראשינו דליים של טמטום וטירלול, וכנראה נשטפנו בלא מעט מהחומר הזה.
קשוט עצמך
אבל בעצם, מה לנו מלינים על האמריקאים כשאנחנו נלחמים בחמאס במסירות נפשם של בחורינו ובמקביל מזרימים להם משאיות של מזון וציוד. די. אין מילים.
הסימים הישראליים נשארו לבד
כתבה ארוכה ומרכזית פורסמה בשבוע שעבר ב'ישראל היום' ובה דיווחים מטרידים מדאיגים וכואבים על העיוורון המודיעיני שקדם לטבח בוקר שמחת תורה.
הכתבה מתארת את ההיערכויות, החששות, החשדות, ההטעיות וההתעלמויות של כמה מגורמי המודיעין והגורמים הפיקודיים הרלוונטיים, אם זה אמ"ן, השב"כ, 8200, אלוף פיקוד דרום ועוד. התיאור יורד לרזולוציות של באיזו דקה התקיימה איזו שיחה, מי מקפיץ את מי בעקבות מה ומי מתייחס או מתעלם מאיזו התרעה מודיעינית קלושה שניתן לפרש אותה לכאן או לכאן.
בין המשפטים המצוטטים בכתבה ניתן למצוא גם אמירה לפיה ראש אמ"ן אמנם קיבל עדכון על סימנים מחשידים, אבל גם "סימנים שמחלישים את עצם האירוע", מה שגרם לו להישאר בחופשתו ולהורות מרחוק על המשך ליקוט מידע מודיעיני סביב החששות.
בשב"כ היה מי שהעלה סברה שאולי מה שקורה אינו תרגיל אלא משהו רציני יותר. בין השאר שולחים שם את צוות 'טקילה' במסגרת המאמץ ללקט מודיעין נוסף, אך עדיין המשימה לא מדברת על סיכול חוליית מחבלים מסוימת, איסוף עוד קצת מודיעין זה האתגר בשלב הזה. לו היה מידע על חמישה אחוזים ממה שאכן קרה כל ההיערכות הייתה אחרת, נאמר בכתבה שמגוללת את הספקות והרמזים שהעסיקו באותה יממה כמה וכמה מוחות ישראליים שהתלבטו אם אכן מדובר בתרגיל או בתכנון חדירה מסוימת, כזו שתקרה בעתיד אבל בוודאי לא מעכשיו לעכשיו. עוד ועוד סימני שאלה צפו ועלו, אבל כנראה די מהר גם ירדו.
מהדברים שבכתבה (וכנראה עוד לא מעט שלא נכללו בה) עולה שאירוע הדלקת הסימים הישראליים הוא אמנם נורת אזהרה, אבל לא היו לה נורות אזהרה נוספות שיתחברו לכדי תמרור של ממש.
הכתבה, כפי שניתן להבין, גדושה בפרטים ובאמירות שהרוח העולה מהם היא אחת, חוסר משווע במודיעין. לו היה מעקב מודיעיני הכרחי ניתן היה לעקוב אחרי אלפי מחבלים שנערכים, מתרגלים, מקבלים הנחיות, מתאמים גזרות, מצטיידים, מתחמשים ונערכים, ואז לא היו כל אותם ספקות. אבל המידע הכל כך ברור הזה, שהיו לו אלפי שותפים מהעבר האחר של הגדר, לא הגיע והסיבה, יש להודות, היא אחת: קשרי המודיעין של צה"ל נותקו עם אותה התנתקות (כנראה מכאן מקור השם), סוכנים עזתיים הבינו שהקשר עם המודיעין הישראלי לא ממש משתלם להם ובחרו להיעלם מהרדאר או לעבור צד לצד שהפך למשתלם יותר.
וכך יכולות היו ההכנות לאירוע ענק שכזה להתרחש בלי שמוחות מבריקים ומתוחכמים בצד הישראלי מזהים שמשהו קורה כאן, אלא רק עסוקים בליקוט פירורי מידע ורמזים ברגעים בהם כבר מאוחר מדי.
תגובה חריפה שכזו
אונר"א פתחו בחקירה נגד ישראל ושר החוץ, ישראל כץ, הגיב בחריפות נגד החוצפה של הארגון ש"עשרות מעובדיו לקחו חלק פעיל בטבח השביעי באוקטובר, אלפים מהם חברים בארגון הטרור חמאס ומתקניו שימשו את תשתיות החמאס. יו"ר אונר"א שידע ושתק חייב להתפטר. אונר"א לא יישארו בעזה ביום שאחרי", כך כתב השר, וזה בהחלט נכון. אסור שאונר"א יישארו בעזה ביום שאחרי, ולא רק בעזה. אבל מסתבר שמתחת לאפו של משרד החוץ העביר הסניף העזתי של אונר"א את פעילותו ל...ירושלים.
אז לפני שזועמים בחרון אף רשמי ברשתות החברתיות על חוצפתו של הארגון, כדאי פשוט לפעול נגדו וזה ממש בסמכותו של שר החוץ. הוא זה שיכול לבטל את הרשאת פעילותו של הארגון שזוכה לפי שעה לחופש תנועה דיפלומטי בכל רחבי ארצנו.
מי שמופתע מהנתונים מוזמן לחפש את הריאיון של אריה קינג כאן אצלנו בערוץ 7, ולאחר מכן לבדוק מה קורה ברחוב ג'ורג' אדם סמית 5 בשכונת הגבעה הצרפתית.
שלא נתבלבל
לפעמים חשוב מאוד להזכיר לנו מה מקצועם של אנשים, כדי שלא נתבלבל. קחו לדוגמא את אודי סגל מחדשות 13. לא תאמינו אבל הוא עיתונאי ומגיש חדשות. אני יודע שקשה להבחין בכך אבל זה באמת המקצוע שלו.
היה קשה במיוחד לזהות שמדובר בעיתונאי ומגיש חדשות שאמור לשמור על ארשת אובייקטיבית כאשר במהדורת החדשות שאחרי פרסום דו"ח אסון מרון הוא דילג בקלילות מכורסת המדווח לעמדת המטיף בשער ואפילו הנביא שחוזה מה יקרה בוועדת החקירה שטרם הוקמה לאסון השבעה באוקטובר. ראש הממשלה, בישר אודי סגל, לא יוכל עוד לחמוק מאחריות כפי שהא עושה "בכל דרך ובלי לבחול בתעלולים". "התירוצים" של נתניהו בפני ועדת החקירה נדחו. נתניהו, סיפר לנו אודי, מצפצף על השופטים, החוקרים והכללים, ואת זה הוא קובע לא כציטוט מהדו"ח, אלא כקביעה שלו עצמו כשברקע כיתובי כותרות באדום שזועקות את הכרזותיו של אודי ידידנו.
אודי גם קובע שאמנם מדובר בוועדת חקירה ממלכתית אבל "נתניהו בז לממלכתיות". מי אמר? אודי אמר, וזה כנראה מספיק. ואם לא די בכך, הייתה לו לאודי סגל גם שורת מחץ נוקבת נגד מצביעי נתניהו וקואליצייתו שמעזים לבחור לפי אדם ולא לפי מעשים וערכים. שמעתם את זה? הוא יודע מה הסיבה האמתית שהובילה כל אחד לקלפי ומה הסיבה שגרמה לו לבחור בפתק כזה או אחר, והסיבות הללו מאוד לא מוצאות חן בעיני אודי. נו-נו-נו לכם מצביעי נתניהו. בושו והיכלמו.
את כל אלה כזכור מודיע לנו אודי סגל בקול קודר לא כחבר פאנל או פרשן (שאגב מתחייב היה להציב מולו פרשן בעל אותו שיעור קומה שינמק את ההיפך, אבל לזה כבר אף אחד לא מצפה), אלא כמי שאמור היה להגיש מהדורה באובייקטיביות.
אז כדי שלא תתבלבלו ותחשבו שהוא שינה מקצוע למנחש בקפה, פוליטיקאי, מאבחן פסיכולוגי, נביא או קטגור, רציתי רק להזכיר לכולנו (גם, ואולי בעיקר לו עצמו) שהוא עדיין עיתונאי ומגיש מהדורת חדשות.
אגדה יפנית
ביפן נפתחה מסעדה חדשה. מזל טוב. לא, אני לא מספר לכם על האירוע הזה כהמלצה חלילה לצאת מארץ הקודש לטומאת ארץ העמים, בעיקר לא בגלל מסעדה שמי יודע מה מאכילים בה את הסועדים. אני מספר לכם על זה בגלל שהסועדים הנכבדים משלמים שם סכום כסף לא מבוטל על מנת שמלצרית תרעיף עליהם סטירות לפרצוף, אבל לא סתם סטירות, וו'אחד סטירות, חזקות כאלה שמשאירות חותם על הלחי.
נכון, זה נשמע די מוטרף וחולני, אבל אני משער שלא מעט מלצריות בישראל ובמדינות מערביות היו שמחות להזדמנות שכזו ולסטור במלוא העוז והעצמה על פניהם של לקוחות ולא רק בגלל הטיפ הזעום שקיבלו, אלא גם ואולי בעיקר בגלל ההתנשאות, האדנות, תחושת ה'מגיע לי' וההטרדות שהן חוות מלקוחות כחלק משגרת יומן.
מזוכיסטים כחול לבן
קאטו הזקן קרא את הטור הזה, הגיע לפסקה על המסעדה היפנית וחייך חיוך מריר: 'אתם באמת מתפלאים על מסעדה שבה משלמים כדי לקבל סטירות? אתם הרי חוטפים כבר יותר מעשרים שנה סטירות מהתכנית הלא מצחיקה ההיא, וממשיכים לשלם לה במטבע של רייטינג, אז על היפנים אתם משתוממים?'.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]