חגי לובר, אביו של יהונתן שנפל בקרב ברצועת עזה, סיפר על הכאב של רעייתו תחיה ושל אמהות שכולות אחרות בשל דבריו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף ואמר כי ניסה לארגן מפגש בין הרב הראשי לאימהות שכולות, אך בלשכת הרב סירבו.
בפוסט שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו כתב: "אשתי תחיה, אם שכולה, סוערת בעקבות הדברים שאמר הרב הראשי הראשון לציון. אביבית גרנות, אם שכולה, בכתה 24 שעות בגלל אותם דברים שננעצו כחץ בליבה. רבות האמהות והרעיות השכולות שכואבות עד בלי די את דבריו של הרב".
הוא כתב כי הציע לקיים מפגש עם הרב, "הצעתי להן שיפגשו עם הראשון לציון. לתומי חשבתי שהוא ישמח לפגוש אותן ולהבהיר את דבריו. לצערי, ראש לשכתו סירב. 'שיכתבו מכתב לרב והוא יענה' כך אמר. מוזר. לו אני הרב הראשי, הייתי אוחז שיפולי גלימתי בידי ורץ להיפגש עם האימהות הגיבורות האלו. לא רק שלא הייתי מסרב לפגישה, הייתי יוזם אותה".
לובר המשיך ותיאר, "הייתי מקבל את פניהם בחדר המפואר ביותר בבניין הרבנות הראשית, מגיש כיבוד מהמובחר שבמובחר, משהו שאני ואשתי טרחנו במיוחד להכין. הייתי יושב ומקשיב להן, לכאבן, לתחושות הקשות שלהן, הייתי בוכה יחד איתן על הכאב בעקבות הדברים שנאמרו על ידי. הייתי שותק שעה ארוכה. שומע אותן מדברות, חווה את צערן ומפנים אותו עמוק בליבי. אחר כך הייתי מדבר איתן, בנחת, ברכות".
הוא הוסיף לתאר את המפגש לו הוא היה הרב הראשי, "ראשית הייתי מצדיע לקורבנן, הייתי מנחם אותן ומביע הזדהות עמוקה עם כאבן, הייתי משתמש בידע התורני הרחב שלי להביא להן מקורות, כן גם מהרמב"ם, על קדושת הבנים שנפלו. רק אז, אולי רק אז, הייתי מסביר בעדינות את נקודת המבט שלי ונותן מקום לנקודת המבט שלהן. אבל לא זכיתי להיות הרב הראשי".
בהמשך הוסיף כי "למיטב שיפוטי, דווקא בימים אלו אנחנו צריכים להיפגש. ממש להיפגש. עין בעין, בלי מחיצות של מילים כתובות ריקות מכל רגש אנושי. כך עושים רבים, כך עושים חברי, כך אני עצמי עושה במפגשים עם מי שדבריהם לפני שמחת תורה, היו כחרבות בליבי".
"להיפגש זה צו השעה. לאזור אומץ ולהיפגש", כתב. "לדעת שלחלוק זה נהדר וחשוב וכל אחד חייב לומר את דעתו. אבל הדעה חייבת להיאמר בזהירות, ברגישות מתוך הבנה עמוקה של המכנה המשותף שלנו. מתוך אהבת ישראל".
לובר הוסיף וקרא לרב יוסף, "עדיין לא מאוחר. כבוד הרב הראשון לציון, קיים פגישה עם האמהות השכולות. זה כבוד התורה זהו כבודך זהו כבוד הנופלים".