רפ"ק אלכס נמירובסקי, ממובילי חקירתם של המחבלים ביחידה הארצית לחקירות בינלאומיות, מספר ל'מקור ראשון' על המאמץ ללקט עדויות על מעשי הרצח, החטיפה, האונס והביזה, ולהצליב אותן עם דברי הנחקרים - בתקווה שמערכת המשפט תדע להפוך את הפרטים לכתב האשמה שיוכל לעשות צדק.
נמירובסקי, המשמש כראש המחלק הביטחוני ביחידה הארצית לחקירות בינלאומיות של המשטרה, אמר כי "אי אפשר לדעת בכל זירה אם מי שירה על בית הוא שרצח אזרחים, או שהרוצח עמד לצידו וחוסל. ייתכן שכתבי האישום יוגשו באופן קבוצתי".
לדבריו, "העצורים הכי צעירים הם בני נוער, בגיל 17 ואפילו 16. ויש גם מבוגרים שגילם נושק לשישים. הם נכנסו בעיקר כבוזזים, אבל כפי שאמרתי עשו לא מעט נזק. הנערים היו שותפים מלאים לטבח. יש גם נשים שסייעו לחטיפות, שמרו על חטופים, עזרו למחבלים. אין הרבה, אבל יש. הן לא חלק מהנוח'בה או מהגדודים של חמאס, אבל גם נשים השתתפו בטבח 7 באוקטובר".
לוח הזמנים של מאורעות שמחת תורה, כפי שעולה מהחקירה, מראה שהעזתים יצאו לטבוח בארבעה גלים: "מתוך החקירה אנחנו מבינים את חלוקת התפקידים בגל הראשון, זה של הנוח'בה. לכל כוח שפרץ מהרצועה הייתה תוכנית צבאית מסודרת, עד רמת הבתים בכל יישוב".
"הופתענו מרמת התכנון והדיוק", סיפר נמירובסקי. "הגל השני של הפולשים, היה של גדודי עז א־דין אל־קסאם, המשתייכים גם הם לחמאס. הם הגיעו סביב עשר בבוקר. אחר כך, סביב שתים־עשרה, היה גל נוסף של כל מיני ארגונים אחרים מתוך הרצועה. והגל המאוחר, שיצא סביב שתיים אחר הצהריים ונמשך עד ארבע, היה של אזרחים עזתים, שכמו שאמרתי עברו את הגדר בעקבות הנאום של מוחמד דף. בהרבה מקרים האזרחים, לכאורה 'לא מעורבים', עזרו לכוחות הנוח'בה והכווינו אותם.
על הקושי בהעמדת המחבלים לדין אמר: "מדינת ישראל מתמודדת היום עם השאלה איך להעמיד לדין את המחבלים האלה, ואנחנו יודעים שיש בעיות. בנושא הפגיעות המיניות, למשל, אין לנו עדויות חיות של הנפגעות, כי רובן כנראה נרצחו. אי אפשר לדעת בכל זירה אם מי שירה על בית הוא זה שרצח אזרחים, או שהרוצח היה מחבל שעמד לצידו וחוסל. יש דיון תמידי בכנסת ובממשלה ובין גורמים משפטיים איך לעשות את זה. ייתכן שכתבי האישום יוגשו במשותף - קבוצה של מחבלים יועמדו לדין בכתב אישום קבוצתי. ייתכנו גם תיקוני חקיקה שיאפשרו העמדה לדין של כמה שיותר מחבלים".