לוחמי צה"ל בפשיטה על בית החולים שיפא
לוחמי צה"ל בפשיטה על בית החולים שיפאצילום: דובר צה"ל

במשך יותר משבוע, החל מאמצע השבוע שעבר, נלחם צה"ל בצורה נרחבת בבית החולים שיפא. המבצע בשיפא אומנם טרם הסתיים, נכון לכתיבת שורות אלה, אך כבר כעת ברור כי מדובר באחת ההצלחות הגדולות של ישראל מתחילת המלחמה.

במהלך המבצע, שזכה לשם 'ניתוח מקומי', חוסלו עד כה יותר מ־170 מחבלים שהתבצרו והסתתרו בתוך בית החולים המפורסם ביותר והמרכזי ביותר ברצועת עזה שלפני המלחמה, ובנוסף נעצרו יותר מ־800 מחבלים של חמאס והג'יהאד האיסלמי. בין המחוסלים והעצורים נמצאים גם כמה מצמרת ההנהגות של שני הארגונים הללו.

מבצע הכיבוש מחדש של בית החולים שיפא מתרחש לאחר שישראל עזבה את המתחם לאחר כיבושו הראשוני, לפני כחודשיים. במשך שנים היה נחשב שיפא למתחם שנמצא מחוץ לאזור פעילותו של צה"ל, ועל כן הערכות בישראל דיברו על כך שחמאס ממקד בו את עיקר מפקדותיו, מתוך אותה הנחה כי המפקדות הללו מוגנות מתקיפה. כיבושו הראשוני של בית החולים התרחש באמצע חודש נובמבר, כלומר לפני ארבעה חודשים, וצה"ל עמל שבועות ארוכים להצליח לפלס אליו את הדרך, תוך כדי קרבות עזים בצפון הרצועה. הפעם, כניסת הכוחות ממקום המוצא שלהם בצפון הרצועה ועד ההגעה לבית החולים ארכה שעות ספורות בלבד, רמז להצלחה של צה"ל בפירוק אחיזתו הצבאית של חמאס בצפון הרצועה.

המבצע בשיפא מתרחש בזמן שבעולם מתגברת הביקורת כלפי ישראל על ניהול המלחמה, ביקורת שגם הממשל האמריקני לוקח בה חלק אקטיבי, וזו הובילה להצבעה נגד ישראל במועצת הביטחון ביום שני השבוע. אלא שבזמן שעיני העולם כולו נשואות לנעשה בדרום הרצועה, ומדובר על מבצע רחב ברפיח, צה"ל בכלל מתמקד בשיפא, על שלל המחבלים שנמצאים שם. בתוך כך, צה"ל פעל כדי להכניס ציוד רפואי לחולים המאושפזים במקום ולהעבירם אל מחוץ לאזור הקרבות.

"מדובר במבצע מעולה עם הישגים רבים", קובע סגן אלוף (מיל') ירון בוסקילה, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים. "כמות הפעילים האקטיביים של חמאס, לוחמים לכל דבר ועניין ולא סתם חברים בתנועה, שצה"ל עצר או חיסל במבצע הזה, היא דרמטית. ובסוף, מדובר בתוכנית פעולה של ישראל שנקבעה עוד לפני תחילת הכניסה הקרקעית לרצועה. קודם חיסול תשתיות חמאס מעל פני הקרקע, ואז מעבר לשלב שבו עוצרים ופוגעים בהרבה יותר אנשים ובכירים שלהם, שכבר אין להם לאן לברוח".

זאת תוכנית הפעולה שתוכננה מראש? כי ישראל כבר כבשה את בית החולים בתחילת המלחמה, ואחרי שהיא יצאה ממנו הוא הפך מחדש לבסיס טרור עם מאות ואולי אלפי מחבלים ששוהים בו.

"זה נכון, אבל במובן הזה אנחנו נמצאים בסיטואציה די דומה למה שראינו בחומת מגן ביהודה ושומרון לפני 20 שנה. גם שם קודם פעלנו באינטנסיביות כדי לפרק את תשתיות הטרור ואת האחיזה של ארגוני הטרור בשטח, ואחר כך לקח לנו עוד חמש שנים כדי לרוקן את יהודה ושומרון ממחבלים, עד שהם חתמו ב־2007 על הסכם המבוקשים, שבו ראשי המבוקשים נכנעו והניחו את נשקם בתמורה לכך שצה"ל לא יחסל אותם".

בחומת מגן הגענו לשלב שתיארת אחרי שהכרענו את כל התשתיות המרכזיות של ארגוני הטרור ביהודה ושומרון. במלחמה כאן זה לא המצב, כי בזירה הדרומית אנחנו עוד לא קרובים להשלים את החלק הראשון. אז ישראל החליטה לפצל את המלחמה לשתי חזיתות, כשבכל אחת התנהלות שונה?

"יש דברים שדומים לחומת מגן, ויש דברים שלא. בחלק הדומה ניתן למצוא את הדמיון לפגיעה ברשות הפלשתינית אז, כגוף חמוש, מאורגן, שתקפנו את המפקדות שלהם, חיסלנו את המפקדים הבכירים שלהם וכן הלאה. את אותו דבר עשינו הפעם בעזה מול חמאס. מה שכן, יש גם חלקים שונים. בראשם העובדה שעוד לא פעלנו ברפיח. זה נובע מהשוני השני המהותי במלחמה הזאת לעומת חומת מגן. ישראל לא הייתה מוכנה הפעם לפעול בתוך אוכלוסייה כמו שהיא עשתה אז, והיא פינתה מהצפון יותר ממיליון תושבים. מדובר במהלך מאוד אגרסיבי, שאפשר לנו להגיע לתוצאות שאנחנו רואים בצפון, שהמבצע בשיפא הוא אחד הבולטים שבהן. ויחד עם זה צריך לומר בבירור שלא ניתן לסיים את המלחמה בלי פירוק החטיבה האחרונה של חמאס ברפיח. זה יהיה חייב לקרות מתישהו".

מלכודת דבש

אחד ההישגים החשובים של המבצע, כך מסביר בוסקילה, הוא המודיעין שיכולים לספק מאות המחבלים שנתפסו עד כה בבית החולים העזתי. "אנחנו רואים שיש קשר בין המחבלים שנתפסו בשיפא לבין פיקוד הארגון ברפיח או בחאן יונס. אנחנו רואים שמסרים עוברים בין הצדדים, וזה אומר שתפיסתם של אותם אנשים בשיפא יכולה להעניק לנו פריצות דרך במקומות שאנחנו עומדים בהם במקום במידה מסוימת. כל אדם כזה שאנחנו תופסים גם משלים עוד חלק בפאזל על המבנה והארגון של חמאס ברפיח, גם מעניק לנו מידע על החטופים וגם מספק לנו דרכים להתחקות אחרי צמרת הארגון בצורה טובה יותר".

אילו השלכות נוספות יש למה שאנחנו רואים בשיפא כעת?

"בראש ובראשונה, ישנו ההיבט התודעתי. בסוף, ישראל משדרת פה כמה מסרים להנהגה שנמצאת כרגע בדרום הרצועה. המרכזי הוא שלישראל יש סבלנות, ובסוף היא תגיע לכל המקומות שבהם המחבלים מסתתרים, והיא תניח את ידה על כל אחד מהם שמהווה איום עליה. כשארגון שמתבסס המון על רוח לחימה ועל התחושה שהצד השני יתייאש לפניו רואה שהצד השני לא מתייאש, זה מה ששובר אותו. הדבר הנוסף הוא שככל שנעמיק כרגע את ההישג בצפון הרצועה, שזה אומר ריקון מסיבי שלו ממחבלים, כך יהיה לנו קל יותר להפנות את הכוחות לרפיח כשתתקבל ההחלטה לתקוף שם".

את הטיעון הזה שמענו גם בראשית המלחמה, והנה אנחנו רואים שבסוף המחבלים חזרו בהמוניהם לשיפא, למרות כיבושו הראשוני ואף שמיליון תושבי צפון הרצועה שהועברו לדרומה לא חזרו לצפון. אולי המחשבה הזאת לא עובדת במבחן המציאות?

"גם כשרוב האוכלוסייה עברה מהצפון לדרום, אנחנו ידענו כל הזמן שנשארו מאות אלפים בצפון הרצועה. זאת הסיבה שהיו לנו מגבלות אש גם בצפון הרצועה. אם כל התושבים היו עוזבים את הצפון ועוברים דרומה, לא היינו צריכים להגביל את אופי השימוש שלנו באש, כי כל מי שהיה נשאר בשטח הוא פעיל חמאס אקטיבי. בתוך האוכלוסייה הזאת נשארו גם כוחות גדולים של חמאס, בין היתר בגדודי בית ח'נון ובית לאהיה. אנחנו נכנסנו לשם בשביל לשבור את מוקדי האחיזה, מתוך ידיעה שבלוחמה בטרור אין ואקום, וברגע שאתה לא נמצא שם פיזית בשטח, המחבלים יחזרו לאותו מקום".

אז לפי זה, הסבב הקודם שלנו בשיפא, ובאופן כללי בפעילות בצפון הרצועה, נוהל בצורה שגויה, כי אפשרנו להם לחזור בכך שיצאנו משם?

"פה צריך לומר משהו. מדובר בתרגיל מורכב שישראל חשבה עליו מראש. ישראל הציבה כאן מלכודת דבש למחבלי חמאס. ידענו שהם יחזרו לחלק מהמקומות שמהם נצא, והמטרה הייתה לגרום להם לחזור לאותם מקומות, שכרגע קל לנו הרבה יותר להיכנס אליהם, ואז לתפוס אותם. ידענו גם ששיפא זה מקום שהוא מועד לחזרה, משום שהם לא האמינו שאחרי שפעלנו פעם אחת בתשתית האזרחית הכי חשובה שלהם נעשה זאת שוב, וגם משום שהיה להם נוח יחסית לנהל את ענייניהם מהאזור. לכן בתוכניות שנבנו לאורך חודשי המלחמה, חשבו על זה שהמחבלים יחזרו למוקדים כמו שיפא, ואז יהיה הרבה יותר קל לתפוס אותם כשהם למעשה סוג של לכודים. זה מה שאנחנו רואים במבצע בשיפא".

כלומר זאת תוכנית עבודה מסודרת ולא ניצול הזדמנות שנקלעה לדרכנו?

"בהחלט. מאחורי החשיבה על המהלך הזה, תכנונו ובנייתו, עומד מפקד אוגדת 162 תת־אלוף איציק כהן. התוכנית שנשמרה היטב יצרה מצב שבו סגרנו על המחבלים מכל הכיוונים ולא אפשרנו להם עוד פתחי מילוט, לא מעל פני הקרקע ולא מתחת לפני הקרקע. כנראה אם לא היינו יוצאים משיפא ומאפשרים להם לחזור לבית החולים, היינו צריכים לצוד אותם אחד אחד, וסביר להניח שלא היינו מצליחים לרשום את ההצלחות שרשמנו במבצע הזה, ואנחנו עדיין רושמים".

השינוי מתחיל בתודעה

המבצע הנוכחי בשיפא אכן רושם הצלחות רבות, ולפי דבריו של בוסקילה אף היה מתוכנן מראש, אך הוא מגיע אחרי הכיבוש הקודם של בית החולים, שלא הניב את התוצאות שבישראל קיוו מלכתחילה שיניב. במשך שבועות ארוכים ישראל טיפחה ציפיות גדולות בעניין הממצאים שהיא תצליח להשיג בשיפא, בכירי חמאס שתצליח לחסל, וחטופים שתצליח לאתר. הדברים הללו לא התרחשו, בטח לא בהיקף שקיוו לו במערכת הביטחון. דובר צה"ל אומנם ניהל מערכת הסברה בין־לאומית כדי להראות את פעילות הטרור הענפה בבית החולים הידוע לשמצה, אך החומר שעמד לרשותו היה מוגבל למדי. במידה מסוימת, עובדה זו הגבירה את ההישג של המבצע הנוכחי.

"צריך לומר שהמבצע הנוכחי מתבסס במידה רבה על כישלון הכיבוש הקודם של בית החולים. מה שהיה הפעם זה שלעומת שבעה באוקטובר, שאז אנחנו היינו אלה שנתפסנו לא מוכנים, הפעם חמאס היו אלה שנתפסו עם המכנסיים למטה", אומר משה גוטמן, חוקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית.

מה הוביל לכך?

"בעיקרון חמאס מכיר את ישראל לפניי ולפנים. הוא לפעמים מכיר אותנו יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמנו. הוא ידע שעד שבעה באוקטובר ישראל תמיד התקשתה עם הקונספט של מלחמה מול תשתיות שהן כביכול אזרחיות, כמו בתי חולים, בגלל מניעים הומניים ולחצים בין־לאומיים. זאת הסיבה שהוא חשב שאחרי שכבר פעלנו פעם אחת בשיפא אנחנו לא נחזור ונפעל שם. הוא לא הבין שהתפיסות שלנו השתנו".

הן באמת השתנו? הרי מצד אחד אנחנו רואים מה קורה ברפיח ושישראל לא פועלת שם, ומצד שני זה לא שמישהו בישראל האמין ששיפא לא משמש מרכז טרור ענף עוד קודם המלחמה.

"זה נכון חלקית. נניח לרגע בצד את סוגיית רפיח, ששם ברור שאנחנו חייבים להבהיר לאמריקנים שאנחנו לא יכולים להקשיב להם ולא להיכנס לרפיח, ונתמקד בחלק השני, של הפעילות במוקדים אזרחיים. אז נכון שבישראל תמיד ידעו שחמאס משתמש בבתי חולים, בתי ספר, מסגדים וכל תשתית אזרחית לטרור, אבל אנחנו תמיד חששנו לפעול בזירות האלה. לכן חמאס הקים את מרכז התשתיות שלו באותם מקומות. בשבעה באוקטובר ההגנה שישראל העניקה לאותם מקומות פסקה. מבחינת חמאס כלי הנשק העיקרי שלו הוא האוכלוסייה. הוא ממלכד בתים של משפחות, הוא מחביא נשקים מתחת למיטות של ילדים, מבחינתו כל עזה היא בסיס צבאי. והמחשבה שיש דבר כזה מחבל בודד היא פיקציה. המחבל צומח בתוך החמולות המשפחתיות, וכולם לוקחים חלק בטרור. כל הציבור הישראלי ראה את זה מאז הטבח, וזה שינה את הגישה שאיתה אנחנו יצאנו למלחמה הזאת. את זה חמאס לא הבין".

ויחד עם זה, ואף על פי שאנחנו יודעים שחמאס משתמש בשיפא כמרכז הטרור שלו, צה"ל לא מצא שם בסיבוב הראשון יותר מדי ממצאים.

"נכון. חמאס התנהל בחוכמה. לכולנו היה ברור שבשיפא נמצא את כל מערכות העצבים של הארגון, כי הארגון יודע שאנחנו לא נתקוף בשיפא. אבל חמאס ידע שזה מה שאנחנו חושבים, והתארגן לכך מראש. הוא השאיר בשיפא רק את הנכסים שאפשר לקפל מהר ולקחת, ולמעשה השתמש בשיפא רק כמנהרת הגישה לכל מתחם תת הקרקע המרכזי שלו, שנבנה מראש סמוך לבית החולים ולא מתחת לבית החולים ממש. לכן בסיבוב הראשון מצאנו שם ראיות לכך שחטופים היו שם, נמצאו קסדות ונמצאו חומרי מודיעין, אבל זה ממש לא היה בכמויות שחשבנו שנמצא שם. וזה כי חמאס מראש לא שם את אותם יעדים אסטרטגיים מתחת לשיפא, בדיוק מההנחה שישראל בשלב מסוים תיכנס לבית החולים. הוא שימוש מתכלה.

"מתחם תת הקרקע שהתגלה בשיפא התגלה בטעות", חושף גוטמן. "מצאו טנדר שלא לקח חלק בפלישה לישראל, שעליו היו הרבה אמצעי לחימה. אחרי שסיימו איתו פוצצו אותו, לא היו מים לכבות את האש, אז קראו ל־D9 שיעשה את זה, ובזמן שה־D9 אסף חול מסביב לבית החולים, הוא חשף בטעות את פתח התוואי התת־קרקעי למפקדות הגדולות שלו שמוקמו בשכונה הצפונית לבית החולים. הוא השתמש בבית החולים כסוג של ממ"ד, ששם הוא חשב שלא יתקפו אותו, אבל המפקדות שלו היו ליד".

אז מה השתנה הפעם?

"כמה דברים. הראשון הוא שצה"ל לא עושה שום הפרדה בין בסיס צבאי רשמי לבית חולים, מסגד או בית ספר. אנחנו יודעים בדיוק שמדובר במטות טרור לכל דבר ועניין, ולכן אנחנו לא מגבילים את הפעילות שלנו באותם מתחמים שכביכול הם אזרחיים. הדבר השני הוא שחמאס חשב שברגע שיצאנו משיפא מאוכזבים ממה שמצאנו שם, אנחנו לא נחזור לשם שוב. אז הוא החליט לחזור לשם מתוך הנחה שהמקום חזר להיות מוגן, כי ישראל לא תפעל במקום שהיא עלולה להסתבך בו אחרי שהיא כבר לא מצאה בו את מה שהיא חיפשה בסיבוב הראשון. זאת הייתה הטעות שלו".

אם כך, מדובר באירוע חד פעמי שישראל לא תצליח לשחזר, כי חמאס לא יחזור על אותה טעות.

"זאת שאלה מצוינת, כי לכאורה זה בדיוק מה שאמור לקרות. העניין הוא שישראל לא השאירה למחבלי חמאס מקומות אחרים להסתתר בהם. המסגדים לא מוגנים, בתי הספר לא מוגנים, בתי הפעילים לא מוגנים, המנהרות לא מוגנות. במנהרות זה אפילו יותר דרמטי, כי מדובר מצד אחד בנשק אסטרטגי שחמאס התבסס עליו, ומצד שני מדובר על נשק סטטי שאתה לא יכול להעביר ממקום למקום, ולכן ברגע שישראל הצליחה לאתר ולפגוע בצורה משמעותית בכלי הזה, המקום הכי בטוח שנותר לחמאס הוא בתי החולים. אז אולי הוא ינסה להתמגן בהם טוב יותר, אבל אין לו אלטרנטיבות".

***