המצב הביטחוני בישראל, המלחמה בעזה, בלבנון ובחזית האיראנית, האפילו על ידיעה חשובה מאד שפורסמה בסוף השבוע, לפיה בית המשפט הפדרלי הפלילי בארגנטינה פסק ביום שישי שאיראן ואירגון הטרור חיזבאללה הם שעמדו מאחורי הפיגועים בשגרירות ישראל ובבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס בשנים 1992 ו-1994.
על פי פסיקת בית המשפט, שני הפשעים יחשבו כפשעים נגד האנושות, החלטה המאפשרת את המשך ההליכים המשפטיים נגד מבצעי המתקפות, זאת משום שחוק ההתיישנות לא חל על פשעים אלו.
לפני שלושה שבועות, בי"ב באדר ב', מלאו 32 שנה לפי התאריך העברי לפיגוע הקשה בשגרירות ישראל בארגנטינה. בי"ב באדר ב' תשנ"ב, 17 במרץ 1992, התפוצצה מכונית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד ליד שער בניין שגרירות ישראל ברחוב ארויו 910 בבואנוס איירס, וגרמה להריסתה. בפיגוע נהרגו 29 בני אדם מתוכם 4 ישראלים, עובדי משרד החוץ, ו-4 נשים יהודיות מארגנטינה. בפיגוע נפגעו למעלה מ-220, אגפים שלמים של הבניין ההיסטורי בן ארבע הקומות קרסו.
זו היתה התגובה הראשונה של חיזבאללה, ולמעשה של איראן, לחיסולו של מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי חודש לפני כן, בי"ב אדר א' תשנ"ב, 16 בפברואר 1992, חיסול שבוצע בלבנון מהאוויר ושישראל לקחה עליו אחריות מיידית.
בעוד ארבעה חודשים נציין 30 שנה לפיגוע הנקמה השני של איראן על החיסול - הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה AMIA. בי' באב תשנ"ד, 18 ביולי 1994, פוצץ מחבל לבנוני מטען נפץ שהוטמן במכונית תופת, ליד בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. 85 בני אדם נרצחו, ו-330 נפצעו. הפיגוע הזה, אחד הפיגועים הקשים ביותר שבוצעו על אדמת ארגנטינה, היה התגובה השניה בתגובה לחיסולו של עבאס מוסאווי בידי צה"ל. חיסולו של מוסאווי העלה להנהגת החיזבאללה אדם אלמוני יחסית עד אז, חסן נסראללה שמו.
בשבועיים האחרונים עמדו מדינת ישראל ובמיוחד הציבור הישראלי בפני חששות אמיתיים, איך בדיוק תנקום איראן על חיסולו של מפקד כוח קודס בסוריה ולבנון מוחמד רזא זאהדי, הידוע בשם חסן מהדווי, בתקיפה ליד שגרירות איראן בדמשק. זאת למרות שישראל, רשמית, לא לקחה אחריות לחיסול. ההערכות נעו בין פיגוע באחת משגרירויות ישראל בחו"ל, לבין ניסיון לפגוע במדינת ישראל עצמה.
ההנהגה האיראנית בחרה בניסיון לפגוע במדינת ישראל ולזנוח את ניסיון הפיגועים בחו"ל. מבחינת האיראנים, זו היתה אמורה להיות תגובה משמעותית ורועשת: 300 טילים כבדים וכטב"מים שוגרו לעבר ישראל - המתקפה האיראנית הראשונה והישירה על ישראל בכלים כאלו. 110 טילים בליסטיים האירנים כיוונו לבסיס נבטים. כל המאמץ כוון לשם. התוצאה, מבחינה איראנית, היתה דלה: ילדה בדואית נפצעה מרסיסים ונזק קל נגרם לתשתית בבסיס חיל האוויר. במישור הטקטי-אופרטיבי ישראל יכולה לרשום לעצמה הישג עצום. מערכת ההגנה המשולבת שלנו עצרה כמעט במאה אחוז בהתקפת הטילים/כטמ"מים שהיא אולי הגדולה בעולם. היתה כאן גם הצלחה מדינית בגיוס ארה"ב, מדינות מערביות נוספות וכן שכנות במזרח התיכון כמו ירדן, שעיבו את מערכת ההגנה הישראלית והפכו אותה לרב שכבתית ואפקטיבית הרבה יותר.
זו היתה הצלחה מסחררת של ההגנה נגד טילים, ואובדן מוחלט של ההרתעה הישראלית - וגם האמריקנית. האייתולות באיראן הוכיחו הלילה עד כמה הם 'נבהלים' מה-Don't של ביידן. לא רק ישראל איבדה את כושר ההרתעה, אלא גם ארצות הברית. נראה שהיחידים שמתרשמים מה- Don't האמריקני הם מנהיגי ישראל, בעיקר כשה-Don't הזה הופנה בשבועות האחרונים כלפי ישראל.
לפני 30 שנה, ישראל לא הגיבה על התגובה האיראנית בדמות שני הפיגועים הקשים בארגנטינה. התגובה הישראלית המשמעותית באה רק כעבור 14 שנה, כשמדינת ישראל, על פי מקורות זרים כמובן, חיסלה בדמשק את עימאד מורנייה, סגנו של נסראללה ומי שעמד מאחרי תיכנון הפיגועים בארגנטינה. המכה בחיזבאללה בחיסול מורנייה היתה כל כך קשה, שחיזבאללה, למעשה, לא נקם את חיסולו עד היום. אחת הסיבות לכך היא שלא היה להם את מורנייה, בשכלו השטני הפורה והאכזרי, כדי להכין תגובה הולמת.
כל משמעויות ההתלבטות הישראלית
מדינת ישראל, הבוקר, עומדת בפני אחת הדילמות הקשות ביותר בתולדותיה: האם ואיך להגיב על המתקפה האיראנית. אם נבליג, תוך הסתמכות על מבחן התוצאה שהסתיים ללא פגיעות משמעותיות, ההרתעה הישראלית תישחק עוד יותר. שחיקת ההרתעה הזו, להזכיר, גברה דווקא בזכות הצלחות 'כיפת הברזל' שמנעו נפגעים רבים מהרקטות של החמאס, ואיפשרו לישראל 'להכיל' את הירי הבלתי פוסק הזה. אותה הגנה אווירית ממש היתה גם הקללה הגדולה ביותר שלנו. במשך שנים היא איפשרה את ההדחקה הגדולה של האיום בעזה, עד שזה התנפץ אל קיבוצינו ובסיסינו בבוקר שמחת תורה.
מאידך – שאיש לא ישגה באשליות: תגובה ישראלית שתחייב תקיפה ישירה של איראן, פירושה מלחמה בין ישראל ואיראן. לא עוד מלחמה בין ישראל לשלוחות איראניות, אלא מלחמה מול איראן עצמה. מלחמה הזו לא יכולה להתבצע בלי תיאום או אפילו 'אור ירוק' אמריקני – וארה"ב תחת מימשל ביידן, במציאות של שנת בחירות, לא רק שלא תתן 'אור ירוק' אלא עתידה לתת לישראל, דווקא לישראל, Don't משמעותי מאד, בדיוק כמו שהיא עושה כיום בנוגע למלחמה בעזה.
מלחמה באיראן תהיה חסרת משמעות אם לא תביא לפגיעה עד כדי השמדה של מתקני הגרעין האיראנים – דבר שארה"ב יכולה לעשות בעצמה באופן היעיל ביותר, ובמציאות הנוכחית הסיכוי שמימשל ביידן יאפשר מהלך כזה, קלוש עד אפסי. האם למדינת ישראל יש את הכוח הצבאי להשמיד' בעצמה את הגרעין האיראני? כל קבינט וכל פורום שיצטרך לקבל את ההחלטה הקשה על תגובה ישראלית, כן או לא, יצטרך קודם כל לתת תשובה אמיתית ואמינה לשאלה הזו – וממנה ורק ממנה צריכה להיגזר התגובה הישראלית.