מדוע אנחנו מקיימים מוסד גדול ומכובד הקרוי יד ושם? מגילת היסוד של יד ושם מונה כמה יעדים: א. עדות לשכול וללאומים הרבים שרצחו בנו יחד עם הגרמנים וגם אלו "שכבשו עיניהם ועשו עצמם כלא רואים להוציא בני עליה שהם מועטים.. המה יכתבו בכתב בית ישראל...." ב. "לזכר עולם לגבורת נפש עילאית של ההולכים לכבשן בשירת אני מאמין" ג. לזכר גבורת המעטים .
מדוע צריך לזכור?
הסעיף הראשון מדבר על רשימה של גויים שהשתתפו ברצח היהודים ואלו שלא עשו דבר לעצור את האסון. כדאי לזכור אותם ואת התהליכים שהביאו אותם למדיניותם זו. מדוע? לא כדי לבוז להם שכן אחרי שמונים שנה הרוצחים והמדינאים כבר אינם, אלא כדי לדעת למנוע אירועים כאלה בעתיד. האם אירועים כאלה יכולים להישנות? בוודאי, מיין קאמפ קדם לשואה , התכנית היתה כתובה שחור על גבי לבן ובנוסף לזאב ז'בוטינסקי מעטים היו אלה שהתריעו וקראו ליהודים לעזוב את אדמת אירופה.
האמנה של חמאס ושל אחיהם בארגון לשחרור פלשתין, וכן השבועה של האייתולות בקום, להשמיד את מדינת ישראל הן צופר אזעקה לעם היושב בציון לקחת ברצינות את כוונות ההשמדה. האם יד ושם תורמת למניעת השמדה עתידית? כנראה שלא. יד ושם מצניעה את שותפות המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל חוסייני בתכניות הרצח. תמונתו שקיבלה מקום בולט באתר הזיכרון בעבר הוסרה בשנים האחרונות, ויו"ר יד ושם הנכחי מסרב להחזירה לתצוגה בטענה שיד ושם עוסק בקורבנות ולא ברוצחים. זה הכשל העיקרי של יד ושם שמונים שנה לאחר השואה. התמקדות בקורבנות היא הנצחת הגטו שבו לא היתה לאבותינו אפשרות אחרת מאשר לקונן. בדור השלישי לאחר השואה, עצם הצדקת קיומו של יד ושם צריכה להיות בדבר ההפוך: ללמוד את הרוצחים, להבין את המנגנונים שלהם ולומר לנו ולעולם כולו שלעולם לא ניתן למנגנונים כאלה להתפתח. לפי זאת יד ושם מתעלם מחובה מרכזית שקיבל על עצמו בסעיף הראשון של מגילת היסוד שלו. אולם יד ושם מגדיל לעשות מעבר לכך.
יד ושם מקדם אוניברסליזציה של הרוע ומאיים שגם אנחנו מתקרבים לדרגת הנאצים. המוסד הלאומי הקרוי יד ושם לא מקדם עמדה של "לעולם לא עוד, אנחנו לא ניתן צווארנו למשחית ונקיים את הכלל "הקם להורגך השכם להורגו" ". במקום זאת הוא מנציח את הקורבניות של היהודים בגטאות אירופה ולמעשה מקדם מעמד של גטו חדש, עדיין קורבני, כאן על חוף הים התיכון.
רוחו הקורבנית של יד ושם מתבטאת גם בכך שלפני חמש שנים יד ושם העניק פרס לחוקר ישראלי לשעבר שירד מן הארץ ובארה"ב הוא מקדם את התיאוריה של הקשר בין השואה והפליטות הערבית ("הנכבה"). אותו חוקר הגדיל לעשות ותוך כדי מלחמת חרבות ברזל פרסם מאמר בניו יורק טיימס בו קידם טענה שישראל מתחילה ג'נוסייד במלחמתה ברצועה. כך נראה יד ושם. בדור השלישי של הציונות, מוסד המקדם את הגישה הקורבנית, מצמצם את ההקשר האנטישמי הנצחי של השואה, מקדם את האוניברסליזציה של האירוע ומקדם את האנטישמיות התוקפת את ישראל, כדי למנוע ממנה את החופש לקיים את השבועה "לעולם לא עוד".
גם ממשלות ישראל לדורותיהן, אשר נהגו להביא כל מנהיג זר המבקר בארץ לביקור ביד ושם, חטאו בחטא הגטו. ביקורים אלה יוצרים רושם שיש קשר בין הקמת המדינה לבין השואה. אולם הקשר העיקרי הוא שהמדינה הוקמה למרות השואה ולא עקב השואה. הביקורים הרשמיים האלה נותנים את הרושם שהישראלים רוצים שירחמו עליהם ויתנו להם לקיים מדינה על בסיס קורבניותם, זו הדרך הראשית לגטו המודרני על חוף הים התיכון.
זו טעות ביסוד התפיסה של הדרך שבה אנו מצפים מאומות העולם, שרבות מהן נמנו בסעיף א' של מגילת היסוד של יד ושם, הן כשותפות ברצח והן כשותפות בהימנעות מהצלת היהודים, לתמוך במאבקה של המדינה היהודית. אני מציע שיביאו את האורחים רמי המעלה להר הבית, או למצער לכותל בלבד, בדגש ששם המקור להתחדשותנו לאחר היעדרות של אלפיים שנה. אבל ישראל בחרה בדרך הקורבניות וכך הפכה לסמרטוט לרגלי האמריקנים וספגה את הקדימון של ההשמדה ב7.10. יום השואה דורש תוכן אחר, לרענן את הזכרון בכך שמלחמה לנו עם העמלקים השואפים לאיין גם את המדינה היהודית מדור דור. "זכור את אשר עשו לך הגרמנים וכל שותפיהם ואת תכניותיהם של יורשיהם העכשוויים והעתידיים ועשה כל האפשר לסכל כוונותיהם באיבן. כשם שבעבר העולם העלים עין, גם בעתיד איש לא יבוא להצילך, גורלך יהיה בידך ובידי שמיים בלבד."
הכותב הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי