פרופ' יגיל לוי
פרופ' יגיל לויצילום: עודד קרני

מחקר שפורסם באחרונה מגלה עלייה משמעותית בשיעור חללי צה"ל בקרב נשים ובקרב תושבי יהודה ושומרון.

על משמעויות המחקר והשלכותיו על החברה בישראל שוחחנו עם מי שעומד מאחוריו, הפרופ' יגיל לוי, מומחה ליחסי צבא וחברה בישראל, איש האוניברסיטה הפתוחה.

המספרים העולים במחקר מגלים עליה של כ-65 אחוזים במספר המתנחלים הדתיים במפת חללי המלחמה, הן בשביעי באוקטובר והן במלחמה הקרקעית. זאת בהשוואה למלחמת לבנון השנייה ומבצע צוק איתן. הנתון הנוסף מגלה עלייה של כשלושים אחוז בחלקם של הדתיים המתגוררים בשאר חלקי הארץ במפת חללי המלחמה.

"זה משקף בצורה מאוד סימטרית, גם אם לא אחד לאחד, את הגידול משנות 2005-6 ועד היום של המכינות הקדם צבאיות הדתיות", אומר פרופ' לוי המציין כי מספרם של תלמידי המכינות הללו עלה בכ-25 אחוזים במרוצת השנים המדוברות. "ההסבר לזה נקשר בתמונה רחבה של שינויים בהרכבו החברתי של הצבא, בעיקר בחילות היבשה, שם קטנה הנוכחות של המעמד הבינוני החילוני, ואל הוואקום הזה שהם משאירים נכנסות קבוצות אחרות והבולטת שבהם היא של דתיים בקו הירוק ודתיים ולא דתיים, בעיקר דתיים, בקרב המתנחלים".

על משמעות הדברים עבור החברה בישראל, אומר פרופ' לוי כי מדובר בתהליך שניתן לזהות אותו מאז שנות השמונים ובו תהליכי עומק מתרחשים בחברה הישראלית ההופכת לחומרנית יותר וכזו שהשירות הצבאי כבר אינו נתפס בה כמשמעותי לקידום מעמד חברתי. כאשר ההקרבה בשירות הצבאי הפכה למשמעותית הרבה יותר הדבר מרתיע את מי שהתחנכו על ברכי ערכים ליבראליים ואלה נמנעים מלהקריב. בנוסף התחזקה התחושה שהאיום הקיומי על ישראל נמצא בירידה ולכן יש רתיעה נוספת מלהקריב עבורו. "כל התהליכים הללו ואחרים הפחיתו את המוטיבציה של המעמד הבינוני חילוני שהיה חוט השדרה ההיסטורי של הצבא". מנגד נכנסו למקום זה "קבוצות אחרות שעבורן האתוס הביטחוני, אתוס ההקרבה, המאבק על ההתנחלויות וארץ ישראל השלמה מהווה תפקיד הרבה יותר מרכזי".

לשאלה אם התהליכים הללו מטרידים אותו כאדם חילוני, אומר פרופ' לוי כי כחוקר הוא אינו עסוק בהבעת עמדה, אלא בהצגת נתונים והצגת התמונה מבלי ליפות או לשנות אותה. את התמונה שהוא מציג יבחר כל אדם לנתח בדרכו ולהחליט אם הוא מביע הערכה או דאגה למולה. "אלה שתי אמירות בעיני המתבונן, והמחויבות שלי היא להראות את תמונת המצב כפי שהיא".

לנוכח הנתונים הללו ובעיקר לנוכח התהליכים הללו עולה שאלת נוכחותם של קצינים דתיים ומתנחלים סביב שולחן המטכ"ל. האם אכן מדובר בהדרה מכוונת בעקבות דאגה כלשהי של מקבלי ההחלטות מהשינוי שמתרחש בחברה ובשורות הצבא, או שמא מדובר בשיקולים ענייניים?

פרופ' לוי משוכנע ששיקולי הדרה אינם מדריכים את הצבא ובמינויו של קצין בכיר ואין בוחנים את אמונותיו הדתיות. "אני דוחה מכל וכל את שיח הקיפוח הדתי והחרדי לאומי על כך שאנשים לא מתקדמים ולא משובצים במטה הכללי. לא נשכח שהיו אירועים שקצינים מבטיחים לא הגיעו בעקבותיהם לשולחן המטה הכללי. כך היה אופק בוכריס ותא"ל כהנא. לא נשכח שבמטה הכללי שזה עתה מרוענן יכהנו שני אלופים דתיים חדשים ולצידם שני אלופים דתיים שכבר מכהנים, כלומר שיש כבר ארבעה אלופים במטכ"ל".

לוי סבור כי אם שלושה רמטכ"לים מצאו לנכון שלא לקדם את עופר וינטר "כנראה שיש כאן שיקולים שאינם קונספירטיביים לבלימת עופר וינטר בגלל הכיפה שעל ראשו או בגלל נסיבות אחרות".

לתפיסתו השפעתם של דתיים וחרדים לאומיים במטכ"ל נמצאת בגידול ולתפיסתו מדובר בגידול מדאיג בעיקר משום שמדובר ביומרה של הקצינים הללו לשנות את פניו של הצבא, וכל עוד הדבר לא נעשה כחלק מדיון ציבורי כולל על דמותו של הצבא יש לתת על כך את הדעת.

עוד נשאל פרופ' לוי על המועד שלטעמו נכון לרמטכ"ל להודיע על תום כהונתו. "מן הראוי שיעשה זאת מוקדם ככל האפשר, וכל עוד הוא לא עושה זאת בוודאי לא נכון שימנה ויעצב את אופיו של המטה הכללי העתידי. כשמדובר בייצוב של מטה כללי בצבא שצריך לשקם את עצמו אחרי תקלה מאוד מאוד קשה, מן הראוי שאת עבודת השיקום הזו יעשה הרמטכ"ל הבא ולא הנוכחי".

לכך הוא מוסיף ואומר כי לתפיסתו יתכן מאוד ונכון היה לרמטכ"ל ולקצינים נוספים לפנות את מקומם כבר באוקטובר ולאפשר לצבא להשתקם ורק אז לצאת למלחמה בעזה, "כדי להבטיח שאולי המלחמה תתנהל לא מתוך דחף אישי של קצינים מסוימים להוכיח את עצמם בכל מחיר ולמחוק את חרפתם, אלא מתוך שיקולים הרבה יותר ענייניים. העובדה שהרמטכ"ל נמצא כאן בניגוד עניינים רגשי בניהול המלחמה היא בהחלט פגם שצריך להטריד אותנו".

בעמדה דומה מחזיק לוי גם באשר לדרג המדיני. "לא ניתן לצאת למלחמה מהסוג הזה עם דרג מדיני שנגוע בתקלה מאוד גדולה, שאינו מכיר בקיומה ואינו מקבל אחריות עליה, ומן הסתם יתקשה לשרטט לישראל עתיד אחר, כזה שאני רואה אותו בצורה אחרת מאשר מאזינינו בערוץ 7, ויתכן שהדבר קשור גם ליציאה למלחמה מבלי לבנות חזון כולל ואחר לעזה וליחסיה עם ישראל, והיעדר החזון הזה גובה מחיר יקר מחיילינו ומאזרחים חפים מפשע בצד העזתי".