גם מנכ"ל זק"א, דובי ויסנשטרן, היה ממוזמני ההקרנה המיוחדת בבית הנשיא לסרט 'זעקה ואחריה שתיקה' ובו עדויות קשות ממעשי הטבח בשבעה באוקטובר ומיחסם של המחבלים לחטופים ובעיקר לחטופות.
"זה סרט מאוד קשה שמנגיש הכי קרוב שאפשר את הזוועות שעברו שם בנות עם ישראל, האונס, ההתעללויות המיניות שנחשפנו אליהן", אומר וינסשטרן ומוסיף כי אנשי הארגון ראו את הדממה, כהגדרתו. "הבנו מה היה שם והיום שמענו אותה".
"זה מאוד קשה. לא ניתן להאמין למה שראיתי היום. שבעה חודשים אחרי האירוע ואני רק מתחיל להבין מה עשיתי אז שם", הוא אומר ותולה לא מעט מההבנה הזו בסרט והשפעתו עליו באופן אישי.
לטעמו השאלה אם נכון שאנשי זק"א יראו את הסרט או לא, אם הצפייה בו תרפא אותם או אולי להיפך, היא שאלה אישית קשה. בסרט עצמו אומר אחד ממתנדבי הארגון שהמתנדבים, והוא בתוכם, רואים את משימתם כעת בהבאת קולות הנפגעים אל העולם. "זו משימה בלתי אפשרית קשה יותר ממה שאנחנו עושים כבר שלושים שנה בטיפולים במקרים הקשים ביותר שיש במדינה. לספר את זה זה קשה יותר. מתנדב זק"א לא מדבר ולא מספר מה הוא ראה, לפעמים גם לא למתנדב זק"א אחר, בגלל הקושי, וכאן כל הגופים במדינת ישראל מבקשים מאיתנו לספר, הן אומרים לנו שאנחנו הפה, והעיניים שלנו היא העדות החשובה".
לדבריו בעוד פעולות היומיום של מתנדבי הארגון הם דאגה לכבוד המת וכבוד החי ו"כאן זו משימה חדשה, קשה אבל אנחנו לא נוותר. נהיה הפה, נבוא לכל מקום וניתן את העדות שלנו. מה שראינו בעיניים שלנו ומה שנגענו בידיים שלנו". וינסשטרן מצטט בדבריו את אחד המצילים שמוסר את עדותו בסרט ומתאר כיצד כיסה כשלושים נשים צעירות שעברו פגיעה מינית קשה ביער לפני שנרצחו על מנת שאיש לא יראה את המראה הקשה שהוא ראה. "ועכשיו אנחנו צריכים לספר את מה שאנחנו ראינו ולא מאמינים לנו. מה קורה פה?".
מתוך ההבנה שסיפור רדיפת היהודים בשל היותם יהודים נמשך והופך רלוונטי לבני הדור הזה, רואה וינסשטרן את משימת סיפור האירועים הקשים כאתגר שאין לוותר עליו. "כל מה שנצטרך, נעשה. נגיע לכל מקום בעולם ויש דרישה בכל העולם. רוצים לשמוע ולהבין. אנחנו פועלים ולא נעצור. נספר את הסיפור בכל העולם".