לפני מספר שנים פרסמתי ספר שבמטרתו היה כדי להסביר מאמר תלמודי אגדי (ב"ב ט:) שיש בו כדי להפתיע או אף התנגדות עזה מצד נפשות רגישות ליושר מוסרי ואינטלקטואלי, מאמר בו מבטא רבן יוחנן בן זכאי ויחד אתו כל גדולי תלמידיו התנאים כרבי אליעזר הגדול ורבי יהושע ועוד, אותו חכם עצום שמייחסים לו – כמובן בעיוות טוטאלי – כניעה פוליטית בפני אספסיימוס, הכחשת כל ערך של חסד טהור מכל המעשים שהגויים עושים לטובת עם ישראל, ואף אינם מהססים לקרא לכל חסד מהם לא פחות מ'חטאת'.
ולא זו בלבד, אלא שרבותינו לא מהססים לקבוע שכל מי שמקבל חסד כזה ללא סיבה חיונית מעכב את גאולת ישראל. כתב אישום כפול זה, שאפילו הרוב המוחץ של בני דורנו הדבקים בתורה, דתיים כחרדים, אינם מסוגלים עוד לקבל, נעשה בלתי נסבל לרחוקים יותר מתורה. ובכל זאת, דוקא היום ששמענו את ביידן מאיים לא לשלוח לנו את הנשק הדרוש לעצם קיומנו, מזכה אותנו להגיע ליד כך שמה שהיה מובן במשך אלפיים שנה לכל יהודי נורמלי וחדל מאז קום המדינה להיות מובן יחזור להיות מובן וברור. ואיך?
להשיב, ארשה לעצמי כאן לציין שחודש אחרי ראשית המלחמה פרסמתי באתר זה את הדברים הבאים מפאת חשיבותם ערב יום העצמאות:
כמעט מהתחלת המלחמה הזו הופתענו לשמוע את ראש הממשלה וגם גורמים בכירים אחרים מדברים על המלחמה כ'מלחמת העצמאות שנייה'. אישית, בתחילה, לא הצלחתי לעמוד על הסיבה שהביאה בכירים אלה להשתמש במינוח 'עצמאות' רק באשר פרצה מלחמה. כעבור זמן קצר התברר שהמנהיגות הפוליטית והביטחונית של מדינתנו עמדה על המימדים המפלצתיים של המחדל הביטחוני שהתגלה כמאיים על עצם קיומנו על אדמתנו, ושלא ברור לה כלל אם נצליח להיחלץ מאסון זה. בניסי ניסים, ... צה"ל מתגבר על כל צבא העצום של רוצחים שפלים, צבא שנבנה ... תחת אפם של כל גורמי המודיעין שלנו האכולי כולם זחיחות הדעת, התנשאות שחצנית מערבית על כל דבר שריח מזרחיות נודף ממנו ...
העם דוקא, והפשוטים שבו בראש, הבין מיד מה שלא ראש הממשלה לא בכירי המטה הכללי ולא ראשי גופי המודיעין הבינו, והתגייס במסירות נפש עילאית, שכדוגמתה לא ראינו אלפי שנים, ... ואם מנהיגי האומה חשו במצב איזה מין חזרה למצב של תש"ח, הם טעו, אבל ניבאו ולא ידעו מה ניבאו. אכן מלחמה זו היא מלחמת עצמאות, אבל לא מפאת הסכנות האיומות שריחפו עלנו, אלא מסיבה עמוקה לאין ערוך. ...
בעקבות מצב זה, הנשיא ביידן שמגלה מצד אחד את הזדעזעותו לנוכח הזוועות של עוטף עזה, אבל כחבר המפלגה הדמוקרטית השמאלנית האנטי ישראלית, ידידו האישי של אובמה האנטישמי, עומד בדילמה קשה מאד. מצד אחד הוא העניק בעקבות הטרגדיה תמיכה נדיבה מאד, ביטחונית וכלכלית, הראויה להערכה גדולה, אך מאידך עומד על כך שכל האינטרסים של ארה"ב בעולם יישמרו – ... ברור לו שארצו זקוקה למדינתנו כדי להוות מחסום הגנה לכל העולם המערבי בפני התפשטות האיסלם והמזרח, ... אך מאידך, עמדותיו האישיות אינן מאפשרות לו לאפשר למדינת ישראל להשיג ניצחון מוחץ, לא רק על החמאס, אלא על כל עמי האיזור, משום שניצחון כזה יהפוך את מדינתנו למדינה שאינה מאוימת עוד, העומדת ברשות עצמה, ולכן שאינה זקוקה עוד לשום תמיכה חיצונית כדי לעמוד בזכות עצמה.
כי אז לא תהיה מדינתנו תלויה עוד בארה"ב, ותזכה סוף סוף סוף להוות מדינה עצמאית באמת, המנהלת אולי אפילו את כל המזה"ת על תקן מעצמה איזורית. נבואה בלתי מודעת זו היא שיצאה מפי ראשי מדינתנו בקוראם למלחמה 'מלחמת עצמאות השנייה'. ועל זה יש להוסיף, שהנשיא ביידן מבין טוב יותר מכל המנהיגות הישראלית שעצמאות פוליטית וביטחונית תאפשר לנו עוד להצהיר על כל מה שהיה אי פעם נחלת אבותינו, ולא רק רצועת עזה ויהודה ושומרון, אלא עוד צפונה ונגבה, כשייכים לנו, ואז הקללה המפורסמת של האוונגליון, לפיה לא נשוב עוד ליו"ש, תתבטל. לדבר כזה ארה"ב לא תיתן יד.
אבל המנהיגות הישראלית הפוליטית, הביטחונית, ועוד יותר המתיימרת להיות האינטלקטואלית, כל כולה אכולת מנטליות גלותית, שממנה אינה מצליחה להשתחרר, ולא רואה כל בעיה להישאר תלויים בפריצי העמים ובחסדיהם', ע"כ.
הודות לכך אנו יכולים להבין עד כמה צדקו רבותינו לקבוע שכל חסד שהעמים עושים אתנו אינו אלא ביטוי לאינטרס זה או אחר שלהם, ועוד הופך אותנו ואת עתידנו למשועבדים להחלטותיהם! הודות להצהרת ביידן אנו זוכים לפענח חידה תיאולוגית רצינית: בניגוד מוחלט לחינוך כל ענקי ישראל לדורותיהם קמו בתוך עמנו חוגים המתיימרים להיות דתיים ביותר והמבטאים שנאה חולנית לכל מה שריח ציונות נודף ממנו, וכתוצאה מכך ועל אף שהם רחוקים מלהיות בוחלים מכל מטעמי המדינה, הם מסרבים בכל תוקף לראות בהקמתה יד ההשגחה האלהית ולכן מעמד רוחני נשגב.
וכששואלים אותם מדוע אינם מוכנים להכיר בערך עצמאות זו? תשובתם חדה: אין לכם עצמאות, כי הנכם משועבדים לארה"ב! יתכן שכחניכי יהדות מערבית הם רגישים יותר לשאיפות אינטרסנטיות של העמים. אבל מבחינתנו, אנו מאמינים שאם הקב"ה גרם שיש ובאופן בלתי מובן לחלוטין, מבין המאמינים המסרבים להכיר ביד ה' בהיסטוריה, אין זה אלא כדי להציל איזה שהוא רעיון של קודש שלא היה נשמר אם לא באמצעות העיוות המחשבתי הזה. אכן יש באמת לשאול: איך יתכן לומר הלל כשרואים ממשלה ומנהיגות צבאית משועבדים כל כך לפנטגון?! ואכן, הם מנהלים את ממשלתנו, את המטה הכללי עד כדי התערבות במינויים של מפקדי צה"ל – ולא מן הנמנע שוינטר קרבנות לכך.
אבל אין כאן מקום לנהל דיון הלכתי בנקודה כה כבדה, לכן נאמר כך: אמירת הלל אינה פונקציה של ערך ממשלה המאיישת את כסא שלטון ה' על ארצו, במיוחד כשהיא משדרת חולשה, פחדנות וחוסר אונים כמו עתה, אלא היא ביטוי להכרה בטובה שהעניק לנו ה' בחסד עליון להיות עצמאיים באמת, רוחנית קודם כל, ואחרי גם צבאית, כלכלית ועוד, וזו הוענקה לנו כבר. אז האיום של ביידן אינו אלא קריאה והזמנה לעצמאות אמיתית של עמנו ומדינתנו, שבא תבא דוקא בעקבות איומיו אלה! ואיומיו הם המחשה ממש שכל חסד מהעמים, אף המיודדים ביותר אינו חסד טהור, אלא כדברי חז"ל חדורי אינטרס. עם החסד הגמור אינו אלא עם ה'.
נשאר לנו רק להשכיל להנחיל רעיונות אלה לבני דורנו, לקשורים לתורה וגם לפחות קשורים, כי רובם ככולם מסוגלים להפנים אותם.
חג שמח של חירות אמיתית
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר חיפה