אשר גדליה, אחיו של רס"ל יוסף מלאכי ז"ל תושב ירושלים ולוחם ביחידת דובדבן שנפל בקרבות נגד מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, מציין השנה לראשונה את יום הזיכרון כאח שכול.
"בשבילי יום הזיכרון הוא הזדמנות לשתף ואני אפילו מרגיש מעט טיפול פסיכולוגי עצמי. זה יום בו כולם מקשיבים ומתעניינים בסיפורים. כל יום הוא קשה ודווקא יום הזיכרון מעט יותר קל כי כולם ביחד", מספר גדליה בשיחה עם ערוץ 7.
הוא מתאר את אחיו, שאמנם היה צעיר ממנו, אבל הקשר ביניהם היה מיוחד. "יוסף צעיר ממני בשבע שנים ואולי הכי דומה לי בהמון מובנים. זה היה קשר שאי אפשר לתאר במלים. בשמחת תורה בבוקר הוא קפץ דרומה. יחידת דובדבן נלחמה בכפר עזה כמה שעות. אחרי שהצליח לסחוב החוצה בידיו פצועים והעניק טיפול מציל חיים הוא נפגע מ-RPG ברכב ואחרי זה כנראה נורה. את המצב הזה הבנתי רק יומיים אחרי כן. הגעתי יחד עם המודיעים כדי לבשר למשפחה שלי".
לשאלה האם הוא כועס על המחדל שהתגלה בשמחת תורה משיב גדליה, "אישית, אני מרגיש, שההפקרות בסופו של דבר קרתה לפני 20 שנים בפינוי גוש קטיף וזה מה שיצר את המצב הבלתי אפשרי הזה שהפיתרון לו היה לכבוש את עזה מחדש. מה שקרה ביום הזה היה תקלה. אני לא כועס על אנשים שפועלים בתום לב אלא על מי שפועלים מתוך אידיאלים פסולים. אני כועס יותר על ההפקרות במינויים במטכ"ל מאשר על זה שאנשים שלא מבינים את האויב היו שם".
לדעתו, את יום העצמאות צריך לחגוג, אך אולי באופן שונה. "אני חושב שאין בעיה לחגוג ביום העצמאות כי זה דבר חשוב. יותר קשה לי לחגוג ביום העצמאות כשיש לנו חטופים בעזה וכשבצפון יש מפונים ויש לחימה בעזה. זה אולי גורם לי לחשוב שזה לא הזמן לחגיגות - אבל מצד שני חשוב לציין ולהעריך את הקיום של המדינה שלנו. לא חייבים זיקוקים ובמות - אפשר להגיד הלל ולחגוג".
הוא מסכם באמירה יוצאת דופן למשפחה שכולה. "זה הדבר הכי יקר לי בעולם להחזיר אותו לחיים - ואם הוא היה חוזר, הייתי שולח אותו שוב לרפיח לכל מקום בעזה. ואם היה קורה אותו דבר - אז זה מה שהיה קורה - כי עלינו למגר את הרוע. אם איבדתי מישהו אז איבדתי את הערכים שלו? להיפך אני רוצה שאנשים ימשיכו לפעול לפי הערכים שלו".