הערב (יום א') בשעה 20:00 נשמעה צפירת בת דקה אחת, שציינה את תחילתו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
הרמטכ"ל רב אלוף הרצי הלוי השתתף הערב (ראשון) בטקס הזיכרון הממלכתי ברחבת הכותל המערבי והתייחס בנאומו לחלקו במחדל השבעה באוקטובר.
"כמפקד צבא ההגנה לישראל במלחמה, אני נושא באחריות לכך שצה"ל כשל במשימתו להגן על אזרחי מדינת ישראל בשבעה באוקטובר", אמר הלוי בטקס הזיכרון. "את משקלה על כתפיי אני חש בכל יום, ובליבי אני מבין היטב את משמעותה".
הוא פנה למשפחות ואמר: "בני המשפחות היקרים, ביום בו מאבד מפקד אחד מחייליו, הופכת אחריותו לחיי פקודיו למחויבות נצח למורשתו, ולאוהביו שנותרו אחריו. אני הוא המפקד ששלח את בניכם ובנותיכם לקרב שממנו לא שבו ואל העמדות שמהן נחטפו. אני נושא איתי בכל יום את זכר הנופלים, ואני אחראי לענות לכם על השאלות הנוקבות המדירות שינה מעיניכם".
"לא הכרתי את כל הנופלים, אך לא אשכח אותם לעולם. לא הספקתי לבקר בבתיהם, אך לעולם אהיה מחויב אליכם – ההורים, הבנות והבנים, האחים והאחיות, בני ובנות הזוג, הסבים והסבתות"
במלחמה הזאת אנחנו נחושים להשלים את המשימה, הגם שאנחנו מבינים את המחיר. כל עוד אויבינו קמים עלינו, נעמוד על המשמר, נהיה נכונים ודרוכים, נגיב בעוצמה לכל ניסיון לפגוע בנו, ונשכים להכות בקם להורגנו".
הנשיא הרצוג הגיע עם בגד קרוע, "הקרע הזה בבגדי, הקרע המדמם שכולנו מרגישים בליבנו השנה, לא יכול להישאר חסר משמעות. המשפחות השכולות אומרות לי את זה שוב ושוב ושוב. הקרע בלב של העם, חייב לאחות את הקרע בעם. הקריעה הזאת היא גם קריאה וזעקה. קריאה לעשייה, קריאה לתקומה! תקומה כעם אחד!", אמר הנשיא.
הוא הוסיף: "בכל שנה, אחרי הצפירה, משתררת כאן ברחבת הכותל המערבי, דומיה מקודשת, מיוחדת, השמורה רק לרגע הזה בשנה. אבל הערב, אין לנו שקט, ואין דממה. מפני שהשנה זו איננה אותה צפירה. השנה, לצפירת האבל, המנציחה את חללינו שנפלו מאז ראשית ימי התקומה - התווספה צפירה חדשה, מתמשכת, ארוכה. צפירה שהחלה בשעה 6:29 בבוקר האסון הלאומי הנורא בשבעה באוקטובר, בעיצומו של חג שמחת תורה. והיא נמשכת ומלווה אותנו מאז. זועקת, חדה, צורבת. זעקה של אומה, זעקה של אבל לאומי. 'אֱלִי, אֱלִי נַפְשִׁי בְּכִי וְזַעֲקִי בַּת יִשְׂרָאֵל מִסְפֵּד שְׂאִי והִתְיַפְְּחִי אָכְלָה הָאֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל'".
הרצוג פתח את נאומו בקריאה מיוחדת אל החטופות והחטופים ואל משפחותיהם: "אני פונה מכאן, ברגע הקדוש הזה, אל אחיותינו ואחינו החטופים, ואל משפחותיהם - לכל אורך הימים הלאומיים האלה, אנחנו לא שוכחים לרגע שאין גדולה ממצוות פידיון שבויים. כל העם איתכם! אנחנו חייבים לגלות אומץ ולבחור בחיים. לא לנוח ולא לשקוט עד שישובו כולם הביתה".
את נאומו סיים הנשיא בקריאה לאחדות "הקרע בלב של העם חייב לאחות את הקרע בעם. הקריעה הזאת היא גם קריאה וזעקה. קריאה לעשייה, קריאה לתקומה! תקומה כעם אחד! גם היום, עמוק בתוך האבל הלאומי, אני מאמין בכל ליבי – ששחר חדש יקום על כל ישראל. אני מאמין בנו – בעם ישראל ובמדינת ישראל".