חגי לובר
חגי לוברצילום: ערוץ 7

זה לא יום השיבוש והזעם, זה יום העוול וההפקרות. ראשי ההפגנות, לפחות אל תבוזו לאינטליגנציה שלנו בבחירת מילים נחמדות והירואיות.

זה לא שיבוש זה שוד. שוד של אזרחים תמימים ובלתי מעורבים. שוד של החפצים לקיים שגרה במציאות המטורפת שבה אנו חיים. שוד של מילואימניקים טרוטי עיניים שמנסים לשקם את העסק שלהם. שוד של אנשים קשיי יום שאת הלקוחות המעטים שלהם אתם חומסים. שוד של זוגות שהשקיעו את כספם בחתונה שמרבית המוזמנים לא יגיעו אליה.

ובעיקר, שוד שלוות הנפש וההתמקדות במשימה של אלפי לוחמי צה"ל, ביניהם בני האהוב, אח שכול שנלחם בעזה, שמתחילים לפקפק אם כדאי להילחם עבור עורף שכזה.

בהם אתם פוגעים. אותם אתם חוסמים. להם את גונבים. אותם אתם שודדים. ואתם עושים זאת: בעזות מצח. בלי בושה. רק בגלל שאתם יכולים. רק בגלל שאתם כל כך צודקים ויפים שם בביצה שלכם בה אתם גיבורי על ולוחמי צדק יפי תואר ובלורית. רק בגלל שבגאוותכם תפסתם מונופול על החוכמה, ואתם יודעים יותר טוב מכולם מה טוב לנו. ומה ומי מסוכן לנו. כי כל הצדק והאמת אצלכם. והשמש נמצאת אצלכם בכיסים. ואתם, רק אתם, מצילים אותנו מעצמינו.

כמה הירואי. כמה מנופח. כמה מחוצף. אז שתדעו, בעיני רבים כל כך, אתם עושים מעשה פשע שלא יסלח. בעיני רבים כל כך, אתם מחלישים אותנו בשעת מלחמה. בעיני רבים כל כך, אתם משסעים ומשסים אותנו זה בזה בתקופה הקשה ביותר שידענו אי פעם.

ולך אייל נווה, ידידי מאחים לנשק שהכרזת על 40 ימי זעם, אני אומר: קל מאד להדליק זעם, קשה מאד לכבות אותו ולשלוט בו. כי יש הרבה זעם ברחובות. יש זעם עצום על ראשי הצבא שכשלו. יש זעם עצום עליכם, אחים לנשק, שנרמלתם סירוב פקודה ומיסדתם חסימות ועימותים. יש זעם עצום על קברניטי אוסלו וההתנתקות, מחבקי עראפת וחבר רוצחיו. יש זעם על השמאל, על הימין, על הדתיים, על החילוניים, על החרדים, על המתנחלים על התל אביבים.

יש הרבה זעם ברחובות. וזעם שמופנה כלפי פנים בשעת מלחמה הוא אסון. הוא עלול לשטוף את הארץ היפה הזו בגל שנאה וריב. הוא עלול להוביל למלחמת אזרחים, ליד איש באחיו. לרצח איש ביד אחיו. וממילא, לסיבוב שני של טבח 7 באוקטובר, על ידי הזאבים המשחרים לטרף ולסימני חולשה חברתית.

איך קולך לא רועד כשאתה משמיע את המילים הנוראות הללו? איך אתה מסכן את כולנו בעת הזאת? איך???

להפתעתכם, גם אני בעד הקדמת הבחירות. אני חושב שהקואליציה והאופוזיציה חייבות לשבת יחדיו ולהסכים על מועד לבחירות במועד מוסכם אחרי המלחמה. לא כי אני נכנס לשאלה הטעונה מי כשל ולמה. אלא כי אני בטוח שזכותו של העם הנפלא שלנו, אחרי כישלון שבעה באוקטובר להחליט מחדש מי יהיו מנהיגיו.

אני סבור שחייבים להקדים את הבחירות. אבל אני לא שורף אסמים בדרך ליעד הזה. אני מכתת את רגליי, כולל היום, לפוליטיקאים מהקואליציה והאופוזיציה. אני משכנע אותם. לא כופה עליהם. העם בחר בהם, זכותם להחליט אחרת. אני מבקש, מסביר, מתחנן, ובעיקר, מתייחס אליהם כבני אדם שרוצים לעשות טוב לעם הזה. לא כדמונים, אכזריים שרוצים להרע.

אז, אם אתה\ם לא מרוצים ממשהו- וזכותכם. אם אתה\ם רוצים לשנות ממשלה- וזכותכם. אל תחסמו, אל תזעמו, אל תחמסו. דברו בשיח של תיקון, ואיחוי וריפוי ואהבה. זה כל כך דרוש לנו בעת הזו. וגם אם נדמה לכם שרק בכוח. וזה לא עוזר - האמינו לאב שכול. זה עוזר. עשו כמוני.