קובי אלירז
קובי אלירזצילום: ברוך גרינברג

כמי שנוטל חלק פעיל בחזית הלחימה ברצועת עזה, זה חודשים־מספר, אני חש לא מעט את הפער בין הדשדוש המורגש כלפי חוץ ובין ההישגים הבלתי־מבוטלים של צה"ל במלחמה זו.

אומנם בשבעה באוקטובר כשל צה"ל במשימתו (פרי הקונספציה שכולנו חיינו בה, מי יותר ומי פחות), אך כבר באותו יום מר ונמהר התעשתו כוחותינו והתמלאו תעצומות. בפועל, בשדה הקרב ישנם הישגים לא מועטים למרות הצהרות חמאס ומנהיגיו. בשורות הבאות אבקש למנות הישגים אלו ולצד זאת לציין את היעדים והנקודות לשיפור.

לכל אורך הלחימה, בכל מרחבי הלחימה, בצפון הרצועה ובדרומה, בעיר ובמרחב הכפרי, גבו כוחותינו מחיר אזרחי עצום מתושבי הרצועה. כוחות צה"ל פגעו בעשרות אלפי מבנים ובתשתיות אזרחיות רבות, בעיקר כאלו ששימשו כתשתיות חמאס. למרות הצהרות הרהב של האויב, אפקט ההרס העצום משפיע במידת־מה על המוטיבציה של הצד השני לתקוף אותנו ולהמשיך לתמוך בחמאס. זה גם משדר מסר חשוב לאויבים נוספים הצופים ביציע המזרח־תיכוני: מי שיתקוף אותנו ישלם תג מחיר כואב.

במהלך הלחימה הושמדה מרבית תשתית התת־קרקע של חמאס. אומנם הופתענו – ועודנו מופתעים לעיתים – מהיקף התת־קרקע ברצועה, אך בפועל הצלחנו (להערכתי) להשמיד 70 אחוזים ממנה באמצעים מגוונים, ההולכים ומשתפרים; ועד לסוף הלחימה ברפיח נשמיד כ־80 אחוזים מתשתית תת־הקרקע ברצועה. לצד ההישג העצום (ע"ע מלחמת וייטנאם), שימור ההישג הזה ומניעת בניית תת־קרקע מחודשת כאשר תשוקם הרצועה הם עניין שיש להשקיע בו מחשבה רבה ויצירתיות.

צעד תשתיתי חשוב נוסף שנעשה בשטח הוא הרחבת הפרימטר (ה"באפר־זון") ויצירת רצועת ביטחון ברוחב קילומטר לכל אורך הרצועה, בתוך שטח הרצועה. מאז תחילת המלחמה פעלו כוחותינו להשמיד כל מבנה וכל מטע או חממה בשטח זה וכעת ישנו מרחב נקי ברוחב קילומטר המרחיק בפועל את קו הגבול ומאפשר הגנה. גם על הקו הזה צריך לשמור.

במהלך חודשי הלחימה הושמד רוב הכוח הלוחם של חמאס וחלק ניכר ממנו נפצע. אמת נכון הדבר כי עוד ישנם "נוחבות", לוחמי עילית חמאסיים, אבל חלק גדול מהמנגנון הפיקודי נהרג. הכוחות הנותרים מזנבים בנו אבל האפקטיביות שלהם ירדה במידה ניכרת והוא הדין לאמצעי הלחימה שבידם (בהשוואה לכמות העצומה שהייתה בידם בפרוץ המלחמה).

אחרונה אחרונה חביבה: רוח הלוחמים. אם היו סימני שאלה כלשהם לגבי רוח הלחימה של צה"ל ודור הטיקטוק, באה המלחמה וטפחה על פני הספקנים. סימני השאלה הפכו לסימני קריאה מעודדים למאוד. הדרג הלוחם חותר למגע, חדור רוח קרב ואוחז סכין בין השיניים. המוטיבציה גבוהה וגם היכולות משמעותיות.

אכן, למול כל ההישגים הלא־מבוטלים הללו, ישנם כמה פערים ומטרות רבות ערך שטרם הושגו וחשוב להעמידם לנגד עינינו.

ראש לכול: החזרת החטופים. בפועל, מלבד החטופים ששבו בעת הפסקת האש וכמה ניסיונות חילוץ שחלקם צלחו, מעל 120 חטופים שמצבם לא ברור, עודם בשבי חמאס. שנית, הריגת או תפיסת ראשי חמאס. עד כה לא הצלחנו במשימה חשובה זו. ראשי החמאס הם סמלים חשובים במערכה ובפסיכולוגיה והם עדיין מחיים את המערכה.

נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא ⁠חזרתם של מחבלי חמאס לאזורים שצה"ל כבש ועזב ושיקום תשתיות הטרור במרחבים הללו. תופעה זו מתרחשת כבר כעת לנגד עינינו ועלינו לתת לה מענה מיידי. שאלות דומות עולות לגבי ציר פילדלפי ומרחב רפיח.

בתוך כמה שבועות ישלים צה"ל את משימתו ברפיח אך יש לתת את הדעת על השאלה מי ימשיך להחזיק את הציר מעל הקרקע ובעיקר מתחתיה וכיצד תתבצע במקביל בניית מכשול קרקעי שימנע את הברחות האמל"ח הרבות. הוא הדין לציר נצרים: מי יחזיק אותו וכיצד? האם נדרש עוד ציר רוחב בין רפיח לחאן יונס? ואולי במקום אחר? לנוכח ההבנה המתגבשת כי צה"ל ימשיך להחזיק ברצועה בעשור הקרוב, יש לתת את הדעת על אופי השליטה הצבאית באזור, יש לזה השפעה מכרעת על אופי הלחימה והשארת המצב בשטח לאחר כיבושו (ולעיתים גם עזיבתו), כאן נדרשות גם אמירות ברורות של הדרג המדיני.

ניהול המלחמה עד כה מתבסס על כיבוש השטח תוך שמירה על חיי חיילנו וחשש לפגיעה בחטופים. להתנהלות מסוג זה יש מחיר והיא באה על חשבון התקדמות מהירה עם הישגי שליטה ומאפשרת זמן התארגנות לאויב. גם הלחץ הבינלאומי ואמירות לא ברורות לגבי השהות בשטח והחזקתו לאחר כיבושו פוגעים במטרות המלחמה כפי שהוגדרו.

לבסוף, הזירה הבינלאומית. מסיבות שונות ומגוונות כשלה מדינת ישראל בזירה הבינלאומית (שידועה בצביעותה ובבורותה הבוטה). מוטב מאוחר מלעולם לא. אל לנו להרים ידיים בסוגיה חשובה זו ויש להשקיע מאמצי חשיבה ותחכום כדי להשיב מלחמה שערה בזירה זו.

התבוננות מפוכחת בשבעת חודשי הלחימה ברצועה מעידה על הישגים חשובים במערכה. בזהירות המתבקשת אפשר לומר שבמאזן הלחימה אנו מנצחים הגם שטרם הצלחנו להחזיר את כלל החטופים ויש לתת את הדעת ברמה מפורטת ובתוכנית סדורה על המשך השהייה והשליטה הביטחונית ברצועה לפחות בעשור הקרוב.